שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ב סימן ג׳

ובזה יש ליישב מה שהקש' המלמ"ל על דברת הרא"ש פרק האיש מקדש שהבין מדברי רש"י דאינו אסור להחליף בא"ה רק מדרבנן א"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ועיין תוס' חולין דף ד' ובמהרש"א שם. ולפמ"ש א"ש דחמץ בפסח דאסור ג"כ כל שרוצה בקיומו שוב אסור להחליף מן התורה דהרי רוצה בקיומו ועיין בר"ן בע"ז פרק השוכר ובלא"ה נראה דאף אם נימא דרוצה בקיומו אינו אסור רק מדרבנן וגם כאן לא מקרי רק רוצה בקיומו ע"י ד"א דהיינו דאינו רוצה בשביל ע"ז עצמו רק בשביל הנאת הדמים וזהו ודאי אינו רק מדרבנן דהרי איכא מאן דמתיר רוצה בקיומו ע"י ד"א עיין בע"ז דף ל"ב מ"מ שאני ע"ז דהרי בע"ז אסור מה שבא בגרמתה מקרא דלא ידבק בידך מאומה ואף שלא כדרך הנאתן אסור בע"ז מן התורה וא"כ ניהו דהמעות הם גזל בידו אבל עכ"פ בא בסבת גרמת ע"ז דלקח הלוקח עכ"פ לא גרע משלכד"ה דאסור מן התורה דמכירה היא ג"כ הנאה מדהתירה התור' מכור לנכרי והיינו שעי"ז המכיר' נהנ' מהדמים וכאן דאף שתאמר שאינו דמיו והמעות גזל אבל הוא גזל מסבת וגרמת ע"ז זה אסור בע"ז כנלפענ"ד דבר חדש. והא דפריך בפרק השוכר את הפועל מערלה וכה"כ על יי"נ אף דיש לחלק כנ"ל הנה לפמ"ש בתירוץ האחרון משום שלכד"ה א"כ בכה"כ ג"כ אסור שלא כדה"נ א"כ שפיר קשה וגם לתירוץ הראשון יש מקום ליישב וכבר ביארתי בזה בחידושי למס' ע"ז שם ואין להאריך כאן. אמנם העיקר נראה לי ליישב עפמ"ש בשם הרשב"א ליישב הא דכל חליפי א"ה מותר וחליפי נדר אסורין וכתב דלכך כל חליפין מותרין משום דאינם חליפי איסור דאינו לוקח בשביל האיסור דהא"ה אין לו דמים והמעות הוא גזל בידו משא"כ בנודר דאינו א"ה רק להמודר אבל לאחר שרי א"כ לוקח דמים בעד האיסור דלחבירו שרי א"כ נותן הקונ' דמים בעד א"ה דלדידי' אינו אסור ושפיר הו"ל להמודר חליפי א"ה. ולפ"ז אני אומר ג"כ בכל א"ה דמוכר לנכרי דלנכרי הדבר מותר שוב אסורין החליפין ומקרי חליפי איסור: