שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״א סימן ז׳

והנה מעשה שאחד נתן לחבירו במתנה שטרות הנקרא לאזין בל"א שיש להם שער ולפעמים כשיצאו אותן הנומרין מרוויחין הרבה בזה ושלח אותו ע"י שליח ובטרם הגיע לידי המקבל יצא הנומרין ורצה זה לחזור ולומר שלא זכה רק בגוף הלאז כשוי' ולא מה שהוא אחר שיצא הנומר וזה הוה כשבח דממילא והנה לפמ"ש זכה המקבל ובפרע בלאזין שגם בשעת המתנה היה יודע שיש מקום שיבאו הנומרין ואמרינן דבעין יפה נותן אף כשיצא הנומרין וזכה הלה במתנתו ובשבחו. אחר זמן רב מצאתי בתומים סי' קט"ו ס"ק ח"י שפירש כן לפי תומו דברי הש"ס ב"ב דאף לרבי דס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע מ"מ יכול לחזור קודם שבא לעולם וכמ"ש בשיטה הנ"ל וראיתי בשעה"מ פכ"ב ממכירה הלכה יו"ד שם הקשה קושיא זו וכתב ליישב דגם לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע ה"מ כשלא מת המזכה עד שבא לעולם אבל אם מת המזכה קודם שבא לעולם לכ"ע לא קנה א"כ ר"א דאמר התם מתנה קרייה רחמנא היינו לענין זה דכל שמת המזכה קודם שהגיע לידו לא קנה ולפענ"ד במחכת"ה הדין שחידש אינו דכל שיכול להקנות דבר שלבל"ע אף שמת קודם שבא לעולם הא כל זמן שלא חזר בו מועיל הקנאתו שהקנה מקודם וראיה ברורה מהא דפריך הש"ס בב"ב דף קכ"ז דשט"ח המאוחרין אמאי כשרין דהא דאקני הם ומשני דהא מני ר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלבל"ע ואכתי ניחוש דלמא ימות קודם ואף דלשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן וע"כ דכל שהקנהו מועיל לר"מ מה בכך שמת ומה שהביא ראיה מהא דאמרו בב"ב דף קכ"ז ל"צ בנכסים שנפלו כשהוא גוסס אין ראיה לפענ"ד דשאני גוסס דלאו בר הקנאה הוא וכמ"ש רשב"ם והיינו דנכסים שהוא בעצמו לא זכה כ"א בשעה שהוא גוסס א"י להקנות אף לר"מ אבל כל שהוא יש לו זכות בהם רק דמקנה לאחרים אף שמת המזכה יכול זה לזכות וז"ב ופשוט לפענ"ד אחר שנים רבות נתעוררתי שנית לעיין על דברת הט"ז הנ"ל ולפענ"ד נראה דדבריו נכונים דודאי מי שהבטיח ליתן מתנה לחבירו ולא נתן עדיין א"צ ליתן כשמת המקבל דאמרינן דלא רצה ליתן רק לו ולא ליורשיו ואולי הוא עביד נייח נפשיה ולא יורשיו אבל כל שא"ל הולך לפלוני אם נימא דכבר זכה בו הוא שוב ממילא הי' של היורשים ולפ"ז כל דמסרו ואמרינן מלקד"ה א"כ שוב זכה בו המקבל וממילא זכו בו היורשים שלו וא"כ אין סתירה לדברי הט"ז דכל שעדיין בידו א"צ ליתן לו אבל כל שמסרו ליד השליח להולך לו אם אמרינן הולך כזכי או מלקד"ה א"כ שוב כבר זכה בו הלה ושוב זכו היורשים של המקבל ממילא וז"ב לפענ"ד. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הקצה"ח סי' קכ"ה סק"ג לפמ"ש הרשב"א דאף דאמרינן הולך כזכי מ"מ לא זכה המקבל עד שיגיע לידו דהו"ל כהתנה שלא יזכה רק כשיגיע לידו של המקבל א"כ אמאי יתנו ליורשי המשתלח הא ניהו דס"ל הולך כזכי מ"מ לא זכה עד שיגיע לידו. ולפמ"ש א"ש דע"כ לא אמרינן דהו"ל כתנאי רק אם לא מת הנותן דאז לא זכה השליח בשביל המקבל עד שיגיע ליד המקבל אבל כאן דמת הנותן א"כ כיון דעכ"פ הבטיח ליתן לפלוני דהרי עשה שליח להוליך לפלוני א"כ כל שמת הנותן לא שייך לומר דלא נפיק מרשותי' וא"כ כל שלא יוכל השליח להשיב למי שנתנה לו שוב זכו בו יותר יורשי המשתלח. עוד יש לי לומר דבאמת אטו זה דבר ברור דבודאי לא רצה לזכות ליורשי מקבל רק דהט"ז ס"ל דכל שמת מספק א"י להוציא מידו וגם כיון דלא קנה המקבל רק שזה הבטיח לו א"כ י"ל דלא רצה לתת ליורשיו רק אליו בלבד ולפ"ז כל שנתן ליד השליח א"כ עכ"פ אם היה המקבל חי כבר הי' יוצא מרשות הנותן למקבל וא"כ אף שמת עכ"פ אתרע חזקת ממונו של הנותן דהא היה יכול להיות שיצא מרשותו לגמרי וכעין שכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג לענין ספק קרוב לה דכל שהי' אפשר שתפול קרוב לה שוב אתרע חזקת פנויה ולפ"ז כל שכבר נמסר להשליח שוב זכו מספק יורשי המשתלח לו יותר מיורשי המשלח. ויתכן יותר עפמ"ש בסי' קכ"ה דלכך במתנה הולך לאו כזכי משא"כ בחוב דחוב כבר נתחייב לו יותר קל להיות של המלוה ממקבל מתנה דלא הי' לו זכייה ולכך בהבטיח לתת לו מתנה עכ"פ לא עדיף מאילו אמר הולך דלא זכה עד שהגיע לידו ולפ"ז אם נימא דבמתנה הולך כזכי שוב זכה המקבל ממילא גם יורשיו זכו. ומעתה גבי יורשי המשלח ויורשי הנשתלח דניהו דלא רצה לזכות רק בתנאי אם יגיע ליד המקבל אבל מ"מ יותר הם בחזקת יורשי הנשתלח מחזקת יורשי המשלח כיון דהי' יכול לזכות שתצא מרשות המשלח לגמרי. איברא דלפ"ז צ"ב הא דאמרו וחכמים אומרים יחלוקו. ומפרש שם דמספקא להו אי הולך כזכי וקשה א"כ אמאי יחלוקו הא כל דהוה ספיקא אם הולך כזכי שוב לא יצא מחזקת המשלח דמספיקא אין מוציאין מחזקת המשלח וא"כ כיון שבאמת מת המקבל ושוב יש ס"ס אם רצה לזכות ליורשי הנשלח לו ולדעת הפוסקים דבס"ס אין מוציאין ממון. אמנם נראה דבלא"ה צ"ב דהרי רש"י כתב דהוה ס"ס אם הולך כזכי אם מצוה לקיים דברי המת והרי בס"ס אין מוציאין ממון וכבר נתעורר בזה המלמ"ל והארכתי בזה בתשוב'. וכעת נראה דניהו דאין מוציאין ממון מ"מ כאן דאינו לא בחזקת יורשי משלח ולא בחזקת יורשי המשתלח והוה כמו נפקד דהוה בחזקת שניהם ולפ"ז שוב הוה יותר בחזקת יורשי הנשלח לו דעכ"פ הוא הבטיח לתת דהרי באמת שלח לו וא"כ ניהו דבניו אינם מחוייבים לקיים היינו בעוד שלא הוציא מידו אבל כאן כבר הוציא וכשם שהס"ס נגד היורשים של הנשלח כן יש ס"ס ליורשי המשלח וא"כ שוב הם מוחזקין טפי. ומעתה נרא' לי דמיושב גם קושיא דידי דמה בכך ביש עוד ספק מ"מ היורשים של המקבל מקרי מוחזקין טפי: