אשר הראני דברת התוס' בב"ק דף כ"ב ד"ה דאפיך מיפך במה שהקשו דלמ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב לחייב נ"ש דתב"פ דאורחי' וסופו באונס דלאו אורחי' וי"ל דלא אמר משום דתב"פ לגבי רגל לחייב נ"ש לגבי קרן דאפילו פושע גמור לענין קרן לא חייבתו התורה אלא חצי נזק וע"ז הקשה מעכ"ת להבין הסברא של התוס'. ולפענ"ד נראה דכוונתם דהנה באמת צ"ב הא דמקשה הש"ס בתחילת הסוגיא טעמא דקפצו הא נפלו פטור אלמא קסבר תב"פ וסופו באונס פטור וכו' והא כבר נודע מ"ש התוס' והרא"ש בב"מ בסוגיא דשומר שמסר לשומר דתב"פ וסב"א דחייב הוא דוקא כשבא האונס ע"י הפשיעה וא"כ כאן דתב"פ לגבי קפיצה וסב"א לגבי נפילה א"כ אינו בא ע"י הפשיעה וצ"ל כיון דעכ"פ אם הי' שומרן הי' ניצל גם מהאונס א"כ עיקר החיוב על שלא שמרן ושפיר קרי לי' תב"פ וס"ב ולמ"ד פטור כיון שמ"מ הפשיעה בקפיצה והאונס על הנפילה פטור ולפ"ז יקש' מה מקשו התוס' דנימא דתב"פ לענין אורחיה וס"ב דלאו אורחיה הא כל שלאו אורחי' שוב אינו בא בשביל הפשיע'. אך נראה דבאמת זה כוונת התוס' דלכאורה י"ל דמ"מ פשע על שלא שמרו והו"ל האונס בא מחמת הפשיעה וע"ז שפיר תירצו דא"א לומר דהאונס בא מחמת הפשיע' דהרי גם אי פשע בקרן הוא פטור מנ"ש וע"כ לענין קרן שוב הו"ל אונס גמור וז"ב מאד מאד בכוונתם:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
