אחר שכתבתי זאת ראיתי בשטמ"ק ב"ק דף י"ג ע"ב שהקשו דאיך אפשר להפקיר אחר שהזיק לר"י דס"ל יוחלט השור בב"ד וכתבו דמיירי במועד שנסקל ול"ש החלטה ע"ש בשם מוהר"י כ"ץ ובשם המאירי ורבינו יונתן ז"ל משמע לכלם דל"מ להפקיר. ונוראות נפלאתי דקודם שנגמר הדין בודאי מכרו מכור לד"ה כדאמרו בדף ל"ג וא"כ אדרבא בתם מיירי דבמועד ל"מ הפקירו לאפקועי שעבודו של זה וכמ"ש ולכך לא נקט בדף ל"ג בהפקירו גבי מועד משום דל"מ להפקיע שעבודו דבעי שיהי' לו בעלים משעת נגיחתו עד שעת העמדה בדין כנלפענ"ד לולא דברי קדמונים הקדושים ועיין היטב בב"ק דף ל"ג ובשיטה שם. ואי ק"ל הא ק"ל בהא דאמרו בב"ק דף מ"א כגון שהוזמו זוממי זוממין ופריך עלי' ע"ש ולמה לא אוקמא בפשיטו' דהרי כל שנגח והפקיר פטור ממיתה וא"כ הרי שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם זכה וא"כ בשלמא כל שור נגח אף שאחר שנגמר דינו הפקירו ל"מ ההפקר אח"כ אבל כל שבאו זוממין להזים א"כ הפקירו בא קודם דכל הקודם בו זכה ולכך אף שזכה בו אח"כ מ"מ הפקירו קודם ואח"כ כשבאו עדים והזימו לאותן זוממין מ"מ הפקירו קודם ומפטר ממיתה ומ"מ נעשה מועד אח"כ בהשלישית ושפיר נעשה מועד וצ"ע:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ׳ סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
