ובזה מיושב דברי התוס' ריש חולין שהקשו וללקי שמונים משום לא יחליפנו ותמה המהרש"א דכיון דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי א"כ פ' בודאי לא לקי והלח"מ תמה דקארי לה מה קארי והא חד בשל עצמו וחד בשל אחרים וכמ"ש בתירוצם השני ולפמ"ש אתי שפיר דהתוס' ס"ל כשני טעמים של הרמב"ם וא"כ בלא ימירנו לבד הוה לקי דהלאו כולל יותר מעשה ושוב אף בלא יחל פנו ללקי דל"ש דהוה לאו הניתק לעשה אף דאינו כולל יותר כמ"ש המהרש"א בריש א"נ דכל דהלאו לא כתיב בל' העש' שוב לא מקרי לאו הניתק לעשה וכמ"ש למעל' וע"ז כתבו דבאמת לקי פ' ואח"כ חידשו כיון דהוה בשני ענינים חלוקים ל"ש לומר דילקה שמונים וכמ"ש הלח"מ בעצמו ואף דהוא כתב כיון דעל כל לאו לחוד הי' העשה עוקר מקרי לאו הניתק לעשה בכאן ל"ש זאת דהרי בלא ימירנו הלאו כולל יותר ובלא יחליפנו לא הוה ניתק דלא כתיב בלשון העשה וכמ"ש ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב דברי רבינו והמשכיל יבין כי אין הגליון מספיק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן כ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.