שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן ב׳

מ"ש שאירע מעשה באחד ששלח כת"י לסוחר אחד דכל מה שיקיף מאיזה איש שהוא ישלם עבורו ואח"כ הלך זה האיש ועשה הקפות הרבה הקפת כל הראש ושאלת אם זה נתחייב לשלם עבורו וכשבא הדבר לפני מורה אחד הורה שא"ח לשלם עבורו ושאלת אם יפה הורה. הנה אם אמנם אני מכיר המורה שלא ניתן לצדקה בכ"ז לא אעשה תורתו פלסתר כי הדבר מבואר בשו"ת הרשד"ם סי' ל"ח שאין זה ערב כיון שלא אמר בשם צווי תן לו והש"ך סי' קכ"ט ס"ק ו' הביאו והתומים נחלק עליו ועיין קצה"ח מ"ש בזה. אך לפענ"ד הדבר מבואר כמהרשד"ם ולא מטעמי' רק דכל שאינו מיחד למי הוא ערב ל"ש ערבות והדבר מבואר בהר"ן פ"ק דקידושין גבי אומר לבתו צאי וקבלי קידושיך שהקשה למה לא יתחייב האב משום ערבות וכתב כיון שלא ייחד למי נתחייב לא מקרי ערב דערב דוקא שמייחד למי ערב זה נקרא ערב דגמר ומשעבד נפשו אליו ע"ש וכבר כתב כן הר"ן שם פעמים כן וא"כ ה"ה בזה דלא נעשה ערב וכל ראיות התומים אינם ראיות לערב דדוקא שכר פעולה או שאר חיוב יכול אדם לחייב עצמו משא"כ בערב ומהתימה על כלם שלא זכרו דברי הר"ן האלו. איברא דלכאורה תמוה לי דברי הר"ן שכתב דלכך לא נעשה הערב משום דלא התנה על אדם ידוע לא הוה ערב דלא גמר ומשעבד נפשיה והא הקטנה שקבלה הקידושין עכ"פ מהראוי שתעשה ערבות דהו"ל כאמרה תן מנה לפלוני שהרי הכסף קידושין שקבלה של אביה והיא מקודשת עי"ז הו"ל ערב דהרי תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב וא"כ כמו דנעשה האב ערב כמו כן הקטנה מהראוי שתעשה ערב ותהיה מקודשת ואף שכתב בש"ע סי' קל"ב ס"א ובסי' רל"ה סט"ו דקטן שנעשה ערב לא נתחייב אף אחר שיגדיל היינו משום דכל מה שאין הנאה לקטן לא נתחייב וכאן דמתקדשת עי"ז שפיר נעשית ערב כמ"ש הרא"ש דלכך נעשית שליח לקבל הקידושין ואף דאין שליחות לקטן מ"מ לטובתה ולזכותה נעשית שליח א"כ גם ערב מהראוי שתהי' ערב כיון שהוא להנאתה ועיין סמ"ע סי' קל"ב ס"ק ב' דלאו בר חיובא ואונאה הוא בדבר שאינו להנאתו וכאן הוא להנאתה ועסמ"ע סי' רל"ה ס"ק מ"ה ששינה קצת וכתב דבקל יתפתה להיות ערב וצ"ע למה צריך לכל זה. ואולי כל שאינו להנאתו אמרינן שקטן אין מעשיו כלום שהרי יוכל להתפתות ועכ"פ כאן שהוא א"ל צאי וקבלי קידושיך א"כ מהראוי שתתקדש מדין ערב וביותר יגדל התימה דגם האב מהראוי שיהי' ערב דאף שלא נתערב לאדם ידוע מ"מ הרי מבואר בסי' קל"א סי"ד האומר לחבירו ערוב זה לפלוני ואני ערב לך הרי זה כמי שאמר הלוהו ואני ערב וא"צ קנין ע"ש והוא מדברי הרמב"ם וא"כ גם כאן כיון דהקטנה נעשית ערב להמקדש דא"ל תן מנה לפלוני וניהו דהאב לא התנה עם איש ידוע כמ"ש הר"ן שם גבי קידושי שטר בתך מקודשת לי כתב ג"כ כן מ"מ הא נעשה ערב להבת ושפיר מועיל ערב לערב וכאן עדיף יותר שהוא המקבל והערב וגם היא מקבלת ערבות וצ"ל דל"ד דשם א"ל שיהי' ערב למי שערב אבל כאן לא נעשה ערב להבת רק שהמקדש עשהו ערב דעל ידו נתן להבת הקידושין וכיון שלא נתחייב לאדם ידוע ל"ש שיהי' האב ערב להבת דלה לא אמר שיהי' ערב וז"ב: ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי התוס' קידושין דף י"ט ד"ה אומר שכתבו תימה למה לא תתקדש אפי' היה אומר תן מנה לפלוני ותתקדש בתי לך היתה מקודש' מדין ערבו' כל שכן שאמר לבתו וכ"ת דהכא ל"ש דין ערבו' דהא לא דיבר למקדש ותמה המהרש"א דמה ס"ד מעיקרא שנעשה ערב וע"כ דאומר להמקדש וא"כ לבסוף מה קסברו שלא נעשה ערב. ולפמ"ש א"ש דגם בהס"ד הוו ידעו התוס' דמיירי שלא דיבר רק דס"ד של התוס' דניהו דלא נעשה ערב להמקדש שהרי לא התנה עם אדם ידוע מ"מ הא נעשה ערב לה שנעשית ערב וע"ז חידשו דכיון שלא דיבר למקדש לא שייך ערבו' דלה לא נעשה ערב ולהמקדש ל"ש ערבות וכמ"ש. אמנם אכתי קשה מה שהקשיתי למעלה דעכ"פ היא תעשה ערב דהוה כאומר תן מנה לפלוני. והנראה בזה דהנה באמ' התוס' הקשו היאך מתקדש' באומר צאי וקבלי קידושיך הא קטן אין לו זכייה בשלמא גבי יעוד דהתם דין היא שתזכה שאינו אלא מחמ' שעבוד בעלמא וכתבו דבדע' אחרת מקנה אותו שאני דיש לה זכיה מן התורה ע"ש. ולפ"ז כל מקבלת קידושין אינה יכולה לזכות בשביל אביה דהא גם לעצמה אינה זוכית רק כששקנה להאחר אבל אינו מועיל לזכות ע"י קנין לאחר ועיין סי' רל"ה וסי' רמ"ג וא"כ ע"כ צ"ל דאביה סילק נפשו מהכסף קידושין ומחל לה ומחילת שעבוד מועיל כמ"ש התוס' לענין יעוד. וא"כ עכ"פ לא נעשי' ערב עבור האב ועיקר הקידושין היא מצדה אם נימא דיש לה יד אבל ל"ש דין ערבות בזה וז"ב: