שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ט סימן ט״ו

ובזה מיושב היטב דברי התוס' ריש חולין שהקשו דללקי שמונים משום לא יחליפנו ולא ימיר ותירצו דחד בשלו וחד בשל חבירו והקש' המהרש"א דאיך אפשר דללקי שמנים הא הוה לאו הניתק לעשה ורק דלא אתי עשה ועקר תרי לאוי אבל חד לאו עקר (ובאמת י"ל דל"ק דכל דאלים הל"ת דהן שנים שוב ילקה) שנים אבל לפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל דכתיב ולא ימיר דאף במקדיש לתרוייהו אסור שוב ל"ש כלל לאו הניתק לעשה וכמ"ש וע"ז כתבו דאצטריך חד בשלו וחד בשל חבירו והיינו דאי לא כתיב לא ימיר לא הוה ידענו דאם מקדיש תרוייהו ג"כ לוקה ומזה נשמע כוונת התור' דלא יחליפנו ושוב ל"ש ללקות תרוייהו דבאמת אין בו רק חד לאו שלא יתפיס וז"ב כשמש וזה נראה לפענ"ד בכונת הרמב"ם פ"א מתמורה ה"ג דלכך לא מקרי לאו הניתק לעשת מפני שיש בה עשה ושני לאוין ועוד שאין לאו שבה שוה לעשה שהרי הציבור ושותפין אין עושין תמורה אם המירו אף שהן מוזהרין שלא ימירו והבינו כל האחרונים דהלאו שבה כולל יותר מהעשה וע"ז האריכו מכמה מקומות ועיין במלמ"ל פ"ג ממלוה ובש"א ושעה"מ ולפמ"ש עיקר הכוונ' דחזינן שאין כוונת התור' שיהי' ניתק לעשה דהרי הציבור הוזהרו אף שלא חייב שיהי' קדש וא"כ חזינן שלא לשם עשה כתבה התור' ובאמת שלפמ"ש הרמב"ם בטעמו יקשה מציבור ושותפין שלמה לא קנסו בהם ג"כ ואף די"ל דציבור ושותפין לא חשודי זה רחוק. אך לפמ"ש הרמב"ן במנין המצות דבקנס של עבד שיוצא לחירות ל"ש מצוה דאין מצות התור' קנס א"כ ל"ש לומר דהוה לאו הניתק לעשה דקנס אינו מצוה והרמב"ם כתב שזה קנס וע"כ א"א לומר כטעמו של רבינו ועכ"פ דברי רבינו נכונים. הנה נתגלגל מענין לענין. נחזור על הראשונות במ"ש דכל הרוצה להמיר אינו בתורת שליחות ולפענ"ד ראי' ברור' לזה ממ"ש המהרי"ט בראשונו' סי' קכ"ז דמי שעשה שליח שיקדיש בשבילו ל"מ דהו"ל מילי. ובאמת שדבריו תמוהין ועיין מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ז' מ"ש בזה ואם נימא דמקרי שליחו' גמור קשה דאיך שייך לא יחליפנו דמילי לא ממסרי לשליח למהרי"ט וגם בירושלמי אצטריך למעט דל"מ שויא שליח ולהמהרי"ט קשה וע"כ דזה אינו רק נתינת רשות בלבד ודו"ק היטב: