שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ו סימן ד׳

והנה במ"ש למעלה דלענין בכור ודאי מקר' מוחזק כיון דאסור לחזור ועובר במי שפרע א"כ הוה כמו מכירי כהונה דמקרי מוחזק בשביל דאסור לחזור בו כעת נתיישבתי דל"ד דשם דמיירי שהנותן לו מתנות הוא חי רק שהכהן המקבל מת ע"ז שפיר אמרינן כיון דהנותן הוא מכירי כהונה ורגיל לתת להכהן הזה אף שזה מת מ"מ כיון דאשתחט בחיי אביהן ומתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין א"כ כבר זכה האב בהן וע' תוס' שם שכתבו בהדיא דאם לא אשתחיט בחייו ל"ש שזכה בו המת ולא היה מקרי מוחזק ולפ"ז כאן שהמוכר מת ניהו דהוא אסור לחזור בו וקאי במי שפרע אבל הבנים אם נימא דלא קאי במי שפרע שוב פשיטא דל"מ מוחזק ואף אם נימא דקאי במי שפרע היינו לא מחמתם רק בשביל אביהם שמחוייבין לעשות כל מה שהיה צריך אביהם לעשות אבל מוחזק לא מקרי דאביהם שנתחייב אינו בעולם וגם לפמ"ש בש"ע סי' קפ"ב סעיף יו"ד דע"י שליח לא שייך מי שפרע משום דמה לו להשליח אם חזר בו המשלח ע"ש א"כ גם כאן אם נימא כמ"ש הרדב"ז דטענינן עבורם שמא היה חוזר בו אביהם וא"כ שוב לא עליהם המי שפרע דמה להם לעשות אם אביהם היה חוזר בו הם לא מכרו החפץ והוה דומיא דשליח ואף שכתבתי למעלה דלא מסתבר כלל לטעון שמא חזר בו אביהם דמה"ת לחשוד אותו דחזר בו ושארית ישראל לא יעשו עולה מ"מ פוק חזי מאן גברא רבא שכתב כן הרדב"ז ז"ל וא"כ עכ"פ לא מקרי מוחזק וע' בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ע' באופן שחזרני בי דל"מ דלא מקרי מוחזק אלא גם מי שפרע אפשר דלא קאי היתומים ומטעם שכתבתי דכיון דטענינן עבורם שמא חזר בו האב א"כ עכ"פ ל"ש מי שפרע לגבייהו ואף אם לא טענינן עבורם מ"מ הספק במקומו עומד ולא נוכל לחייב במי שפרע דיתמי לאו בני מי שפרע הן ואף דכתבתי לחלק לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה והעיקר כהרדב"ז: