שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ו סימן י׳

והנה בחג השבועות תרט"ז כה הגיד לי החריף מו"ה מרדכי מיזיש ני' במ"ש הרמב"ם פ"ט ממכירה גבי קנה הגזבר דאם הוזל חוזר והראב"ד הסכים על ידו וכתב ראיה ממספק סלתות בשלשה ועמדו בארבע' דמספק בארבעה והר"ן והרשב"א תמהו בזה כיון דהדיוט קאי במי שפרע שוב א"י ההקדש לחזור בו וע"ז אמר הוא כיון דקי"ל דע"י שליח לא שייך מי שפרע דיכול לומר לתקוני שדרתיך כמבואר בטוש"ע סי' קפ"ב ס"ק ז' וא"כ ה"ה גזבר ההקדש דהוא שליח כללי על כל צרכי ההקדש דל"ש מי שפרע ולכך מספק בארבעה ויוכל לחזור בו ולפענ"ד ז"א דניהו דבשליח ל"ש מי שפרע מ"מ בהקדש קונה מן הדין בכסף ופשיטא דא"י לחזור וז"ש הרשב"א והר"ן דכיון דהדיוט מקבל מי שפרע לפיכך בהקדש אינו חוזר שאינו ראוי לקבל מי שפרע והרי שס"ל דהקדש ל"ש מי שפרע ואפ"ה אינו ראוי לחזור דעכ"פ קנה מדינא ואף דמהרשב"א משמע דמשום דאינו ראוי לקבל מי שפרע הוא אבל הדבר בעצמותו נכון דהרי בהקדש מן הדין קנה ואיך יכול לחזור בו וא"ל כיון דההקדש יוכל לטעון לתקוני שדרתיך שוב אינו קונה כלל והוה מקח טעות דז"א דמה"ת לומר דאם הוזל אח"כ יתבטל המקח למפרע והא הדבר תלוי בדעת שניהם וכמ"ש התוס' בכתובות מ"ז ורק דהקדש יכול לטעון למה לא התנית כשער הזול וא"כ כל שקנה מן הדין שוב לא יוכל לחזור. ובלא"ה נראה לפענ"ד דבהקדש לא שייך לתקוני שדרתיך דהרי לא עדיף מאילו הי' מזיק בהקדש דפטור ומכ"ש בזה דאינו מזיק גמור דלא הי' ברור שיוזל ופשיטא דהגזבר קנה. והנה מדי שוטטו עיני בדברי הה"מ והכ"מ שם אמרתי להעיר במ"ש הכ"מ דלמה לי קרא בהקדש ונתן הכסף וקם לו הא בהדיוט ג"כ כסף קנה והדבר תמוה דהא בנימוק"י מבואר דהדיוט נלמד מהקדש מונתן הכסף וקם לו יעו"ש ומהתימה על המלמ"ל שהשיג ג"כ על הכ"מ ולא העיר מזה וגם לשיטת רש"י דרוב קנינים בכסף עכ"פ איצטריך למכתב ונתן הכסף וקם לו דהרי רוב קנינים היו בכסף ואורחא דמלתא היא כן גם במ"ש למעלה דקני בהקדש באמירה בעלמא הנה באמת הרמב"ן הובא בהה"מ שם כתב דכל שנשתנה השער אינו יכול לכופו באמירה בעלמא וגם אני הזכרתי בזה לעיל דכל שנשרף ודאי ל"מ אמירה בעלמא. שוב ראיתי בהמקנה שכתב ג"כ ליישב דברי הרמב"ם והראב"ד הנ"ל עפי"ז דבשליח ל"ש מי שפרע ולפענ"ד נראה כמ"ש עיקר ודו"ק: