שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ה סימן י״ח

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אמנם באמת נחלקו הפוסקים בזה וע' בד"מ ריש סי' י"ז בזה ולפ"ז י"ל דכל דאפשר לומר אח"כ בפניו שוב לא חשוב כדיעבד דהא אפשר בתקנה ולפ"ז י"ל דהכי מקשו התוס' דלמה לא המנה מתחל' עד שראו דאיכ' עיגונא טובא וכמ"ש שם וע"ז מקשה דיש לה מיגו דהיתה יכולה לטעון גרשתני ואח"כ תבא ותאמר מת דאז יהי' חשוב כדיעבד דהא בשלמ' כל שטוענ' גרשתני ואנחנו ידענו אי' איפוא בעלה ל"ח כדיעבד דהא אפשר שתאמר בפני בעלה אבל כל שבאת אח"כ ותאמר מת ניהו דלא מהמנינן לה מ"מ דיעבד חשוב דהא לא אפשר שתברר וא"ל דנחיש שמא הוא חי ויבא לפנינו דאז ודאי יהי' העזה גדול' ולא תוכל להכחישו כדאמרו מת א"י להכחישו וא"כ מת גופא היא העזה וע"כ דאמרינן לפי שאינו לפנינו היא חושב' שודאי אינו חי ולכך אמרה מת וא"כ כיון שא"א לברר שוב הוה כדיעבד ודו"ק היטב. דרך כלל המעיין במהרי"ק שם באותה תשובה ימצא כי החריפו' תלהט אנה ואנה אבל לפענ"ד יש לפקפק הרבה וע' שטה מקובצת כתובו' פ"ט ותמצ' ג"כ שלא כדבריו דמדרש כתובה אינו רק בכתובה ולא בת"כ וההיפוך מדבריו יעו"ש. והנה בספר ק"ע למהר"ל סי' י"ז ס"ק וא"ו שנדפס מחדש ראיתי קושיא בהא דפריך בכתובו' כ"ב ומי חציפה כולי האי והאמר ר"ה האשה שאמרה לבעל' גרשתני נאמנת והקשה הוא דהא רבא מוקי כן להך דר"י והרי רבא חולק על ר"ה בנדרים פ"ט שם ואמר דזימנין דתקיף לה מבעלה ומעיזה ומעיזה והיא תימה רבה וכמדומה שעמדתי בזה ולא ידעתי מקומו. ולפענ"ד נראה דהנה רש"י פירש הא דאמרו זימנין דתקיף לה מבעל' דהיינו שעיניה נתנה באחר ע"ש בפירוש השני ולפ"ז נראה דלפי מה דמוקי רבא בתרי ותרי וא"כ א"א לה להנשא רק לאחד מעדיה וכדמוקי הש"ס שם דהא הבא עליה באשם תלוי קאי ולפ"ז הרי התוס' כתבו שם דבשנים לא חשדינן להו דהא האחר לא משקר ולפ"ז כיון דלכ"ע אסורה ול"ש ענ"ב ולגבי העד לא חיישי' שוב גם לרבא נאמנת וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב דברי הרשב"א שהבאתי למעל' דשפיר הוכיח דאף שהעיז' שלא בפניו מ"מ אינה יכולה להעיז אח"כ דאל"כ יקשה הא טרם שבאו עדים שאמרו לא נתגרש' היתה יכולה להעיז לרבא דהא מתקפ' לה מבעל' וענ"ב דהא תהיה מותרת לכ"ע דהא הי' לה עדים שנתגרש' וא"כ אף שבאו עדים אח"כ שוב תוכל להעיז וע"כ דגם בזה א"י להעיז ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק קמ"ל:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.