שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ע״ג סימן ז׳

ובזה מיושב היטב דברי התוס' שהקשו לר"פ דס"ל דאין לו זכות קודם חלוקה היאך מצי לכתוב הרשאה וכתבו דיכול לשוי' שליח והדבר יפלא דמתורת שליחות ל"מ דיכול לומר לאו בע"ד דידי את רק מתורת הרשאה כמ"ש הרמב"ן במלחמות פרק מרובה באורך וכאן הרי מתורת הרשאה ל"מ כאן דהו"ל כפקדון דכפרי' כ"ז שאין לו חלק וא"כ איך מועיל מכח שליחות והקצה"ח סי' רע"ז עמד בזה אך שלא ביאר היטב ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הרשאה הוא על מה שיזכה אח"כ ואפ"ה מועיל כמ"ש הרמב"ן שם ורק בגזילה ל"מ משום דאם יאנס מיד השליח יחזיר ויתבע מיד נאמן וכמ"ש הקצה"ח סי' קכ"ג באורך ולפ"ז כאן דכל אחד לבדו יוכלו היורשים לדחותו רק שהוצרכו לכתוב הרשאה א"כ פשיטא דמועיל הרשאה דכאן בודאי יזכה אח"כ דאח"כ יהי' מתנה וא"כ מועיל אף דהוא דבר שלבל"ע. איברא דעדיין קשה דאכתי מה מועיל הרשאה הא כל טעם דהרשאה משום דכתב לו זיל ואפיק לנפשך והרי הוא בע"ד דידי' וכאן ממנ"פ אם הוא בע"ד דידי' שוב יוכל לדחותו דדלמא אינו חייב לו דהא בכור ספק אינו חייב מה"ת ורק כשהוכרו ולבסוף נתערבו וא"כ מה מועיל הרשאה דדלמא זה לאו הבכור הוא וניהו דזוכה ע"י שנתן לו היאך יכול לתת לאחר דבר שלא היה בידו כלל ובמה זכה האחר (וע"כ צ"ל כיון) דבעת חלוקה הוא בודאי זוכה בחלק בכורתו שפיר מועיל הרשאה שיזכה בעת שיבא לידי חלוקה וז"ב: