שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ח סימן ז׳

והנה במ"ש למעלה דאם אינו רק משום הרחקה יש חילוק בין איסור לאו לכרת צריך להבין לפמ"ש הראב"ד פכ"ד משבת דטלטול נאסר משום שלא יבא להוציא ומקורו מהש"ס שבת קכ"ד א"כ יקשה לפ"ז ביו"ט דליכא רק לאו ל"ש לגזור אטו הוצאה וא"כ מ"ט דיו"ט ועל הש"ס ל"ק דבשבת מיירי אבל על הראב"ד קשה דא"כ מ"ט דיו"ט וגם יקשה מהא דקאמר בביצה דף י"ב אלא מעתה לפלגו באבנים ופירש"י דאם אין הוצאה ליתא איסור טלטול והלא אף אם יש הוצאה לא שייך לאסור טלטול ביו"ט ושם ביו"ט קאי והוא קושיא גדולה וע"כ כמ"ש הרמב"ם דמטעם שלא יהי' הלוכו בשבת כדרך חול וגם משום שבות הניכר ולכך גם ביו"ט אסור ומה דאמרו דאם אין איסור הוצאה ביו"ט גם טלטול ליכא נלפענ"ד דהכוונה דבאמת הוצאה מלאכה גרועה וא"כ עכ"פ עשה דתשבות ליכא כדאמרו ביבמות לגבי מחמר ע"ש בדף ו' ובחידושי ריטב"א שם וכן אמרו בפסחים דף ד' דש"מ הבערה לחלק יצאת וכתבו התוס' בשם ריב"א דאי אינו רק לאו לא הוה אסור ביו"ט דאין שם מלאכה עליה ע"ש ולפ"ז הוצאה דהוה מלאכה גרועה לא היה מהראוי לאסור ביו"ט וא"כ שוב ל"ש לאסור משום הוצאה וגם משום שביתה הניכרת ל"ש דגם הוצאה ל"ש שביתה הניכרת וגם העשה בודאי ל"ש דאם אינו מלאכה הוה שביתה כמ"ש הריטב"א לענין מחמר ושפיר אמרו בביצה: