שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ז סימן ט״ו

והנה ראיתי בב"מ שהרגיש דאיך מועיל שליחות על ביטול הגט שלא בפני השליח והאשה הא כיון דאינו רשאי לבטל שלא בפני השליח רק דאם בטלו מבוטל א"כ הו"ל שלד"ע דל"מ ע"ש בסעיף ס' שמבליע הבית מאיר זאת בנעימות דבריו. ולפענ"ד ל"ק דל"מ אם נימא דא"צ לבטל כלל בפני עדים א"כ מה בכך שמבטל השליחות ואטו תורת שליחות בעינן בזה וכל שניחא להבעל בביטולו ממילא מועיל הביטול ואף אם נימא דבעי עדים א"כ בעינן תורת שליחות נלפענ"ד כיון דעכ"פ צוה לשליח שיבטל הגט א"כ אין לך גילוי דעת גדול מזה שרוצה לבטל ואף דקי"ל גילוי דעת' בגיט' לאו מלתא היא היינו בשלא אמר ענין הביטול בפירוש אבל כאן באמת ביטל בפירוש רק דנתבטל השליחות משום דארי' רביע עלה דאשלד"ע אבל עכ"פ הוא רצה לבטל וצוה להשליח לבטל ומועיל וז"ב כשמש לדעתי וע' סי' קמ"א סעיף ס"ב: והנה בהא דאמרו לרשב"ג דאם בטלו אינו מבוטל משום דא"כ מה כח ב"ד יפה ופרכינן מי איכא מידי דמדאוריית' לא הוה גיטא ומשני דכל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והקשו התוס' דא"כ יוכל לחפות כדין וכתב בחידושי רשב"א בגיטין ובריש פ"ק דכתובות דהכוונ' היא כיון דאם נימא דירצה לעמוד בשלו אפקעינהו רבנן לקידושין אף הוא גומר ועושה ומגרש בלא שום תנאי או שאינו מבטל ותדע דאל"כ הכי יהי' מותר לישא קרובתי' או דתהי' מותרת לכהן וע"כ דאמרינן דכל שיכולים להפקיע הקידושין ויהיו בעילותיו ב"ז לכך אמדינן דעתי' שודאי עושה כפי רצון חכמים ע"ש ודבריו אהובים וברורים. והן נסתר מחמתו דברי הראב"ן בדף קל"ז שכתב גבי אונס בגיטין דכיון דהטעם הוא משום דאפקעינהו רבנן לקידושין א"כ זה בחכמים הראשונים שהי' כח בידם להפקיע הקידושין אבל בזה"ז אין כח בידינו להפקיע קידושין ע"ש וראיתי בספר מקור מים חיים הנדפס מחדש שהביא בשם גאון אחד שחש להראב"ן הנ"ל. ובאמת שאין שום אחד מהראשונים והאחרונים דחש לה ולפמ"ש הרשב"א א"כ באמת לא אפקעינהו רבנן לקידושין רק דכל שיכולין להפקיע שוב גמר בלבו לגרש בכל הנהו ענינים דרצו חכמים שיהי' גיטו גט ולפ"ז ניהו שאין לאל ידינו להפקיע קידושין ואין כח ב"ד יפה היינו לענין זה שנהיה מפקיעין קידושין אבל כל שתקנו חכמים דלא יהי' מועיל אונס בגיטין א"כ לענין זה לפסוק כמ"ש הראשונים זה יש כח בידינו דניהו דהראשונים הנהיגו כן משום שהי' כח בידם להפקיע הקידושין אבל כל שכבר תקנו כן אנן שליחותא דקמאי קעבדינן במה שתקנו דאין אונס בגיטין או שלא יכול לבטל בפני שלשה לרשב"ג ולרבי בפני אחד עכ"פ והדין דין אמת אף שהטעם ל"ש לדידן אבל הדין נשאר כמו שהי' וז"ב לדעתי לדינא לקיים דברי הפוסקי' ובזה יש ליישב ראיית הגאון הנ"ל מש"ס ב"מ וגם ראייתו מפרוזבול ע"ש ואכ"מ להאריך. איבר' דרש"י בשבת דף קמ"ה בהא דאמרו דאין עד מפי עד כשר כ"א לעדות אשה ופירש"י לומר לאשה מת בעלך דאקילו בי' רבנן משום עגונא וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וכאן ל"ש דברי הרשב"א האלו דאם חי הוא איך אפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. אך באמת דברי רש"י תמוהין כמו שהקש' בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' פ"ט דא"כ אמאי הוה ממזר מראשון מה"ת ומותר בממזרת הא הוה פנוי' דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ע"ש שהאריך בזה. אמנם נראה דבאמת שם יש ע"א רק דבדבר ערוה צריך שנים. ולפ"ז שם דבאמת חז"ל האמינו לע"א משום דייקא או משום דעל"ג רק דיקש' דהיאך הפקיעו דבר תורה בקום ועשה שתשא איש ועוקר דבר תורה בקום ועשה לזה כתב רש"י כיון דקידש אדעת' דרבנן ויכלו להפקיעו הקידושין שזה בשב וא"ת דעשו הקידושין כאילו אינם וא"כ כיון שיש כח ביד חז"ל להפקיע דבר תורה בשב וא"ת שוב שפיר האמינו חז"ל לע"א ולא עקרו דבר תורה דלענין זה מועיל מה שהאמינו לע"א שמת דהוה כאילו הפקיעו הקידושין וז"ב. ומעתה זה כשלא בא הבעל אבל כל שבא הבעל שוב אין שייך נאמנות חז"ל וממיל' היא א"א גמורה וז"ב מאד: ומעתה אין מזה סתיר' לדברי הרשב"א הנ"ל ודו"ק. מיהו צ"ע בהא דכתב הר"ן בסוגי' דטמא' אני לך דלכך ל"ש שווי' אנפשה חד"א משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה וכ"כ הרשב"א שם ושם משמע דמפקעינן באמת לקידושין שהרי ביאר הר"ן שם דאם נבעלה מנתין ל"ש זאת ע"ש וצ"ע לשיטת הרשב"א שהבאתי למעל' לא מפקעינן הקידושין כלל ודו"ק וע' בנמוק"י רפ"ד דסנהדרין שכתב דגט שאין בו זמן כשר דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה ע"ש ולפמ"ש הרשב"א ל"ש לומר כן ולכך כתב הרשב"א והובא בב"י אהע"ז סי' י"א דמשום דפתיך בי' ד"מ כד"מ דמי: