שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״ג סימן א׳

עת זכיתי לבנות בהכנ"ס פה עיר לבוב והיה ביום ה' אלול תר"ב שנת בחמשה לאלול הוחל המלאכה לפ"ק וביום הששי עת עמדנו במקהלות עם אז שאלוני אם יהיה לו כל דין קדושת בהכנ"ס ואמרתי כי קדושת בהכ"נ חמור מאוד בכ"ז עלה על דעתי שיהי' עליו קדושת בהכנ"ס אך בזאת יאות לי אשר אם יש בו ללמוד ויצמאו יוכלו לשתות בעת למודם וגם מה שנוהגין לאכול בש"ת מיני מתיקה יוכלו לאכול ועוד איזה פרטים יען פרטנו בפירוש בעת הקמת האבן הראשה. ואמרתי לברר הדבר הנה בסי' קנ"א סי"א מבואר דאם בשעת בנין בהכ"נ התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחורבנו אבל בישובו לא מהני תנאה וכתב המג"א ס"ק י"ד תימה דבסי' קנ"ד ס"ח מבואר דאף לתשמישי קדושה מועיל תנאי וכתב המג"א דהכא מיירי לתנאי של ק"ר כגון אכילה ושתיה ובחמה מפני החמה ע"ש ולפ"ז לכאורה ל"מ תנאי כלל. אבל באמת נראה דכל הענינים האלו מקרי לצורך ב"ה דשרי כמבואר ס"ד כיון דנהגו בכל תפוצות ישראל לחלק מיני מתיקה בש"ת מטעם שעושין סעודה לגמרה של תורה ועיין סי' תרס"ט א"כ מקרי לצורך ב"ה וגם כדי שלא יתענו ביו"ט ששוהין בה הרבה ועוד דע"כ לא אסרו רק אכילה ושתייה ממש אבל זה לא מקרי אכילה ושתיי' שאינו רק טועם להשיב הנפש ופשיטא דזה לא מקרי ק"ר ובפרט שלדעת הג"א מותר לאכול ולשתות אף לאנשים שאינם ת"ח גם ביישובן ע"ש והמעיין ברמב"ן שמביא הב"י יראה דלצורך שעה הותר. ובלא"ה אני תמה על הטור והש"ע דבאמת המעיין ברמב"ן ורא"ש ובהפוסקי' שמביא הב"י יראה דע"כ לא כתבו דבישובן ל"מ התנאי רק בהא דאמרי' הני ב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות וא"כ ע"כ מיירי שלא התנו בפירוש כן רק דמסתמא הם ע"ת עשויות והיינו דלב ב"ד מתנה עליהן וע"ז שפיר י"ל דלב ב"ד לא התנו ע"ז שישתמשו בהן בישובן אבל אם התנו בהדיא להשתמש בו מותר וכמו בכל תשמישי קדושה וכקושיית המג"א וכפי הנראה פירשו הטור והב"י דע"ת הן עשויות היינו שהתנו כן בפירוש ואשמועינן דאפ"ה אין נוהגין בו ק"ר בחשבונות. ובזה היה מיושב מה שהשמיטו הפוסקיס הדין דב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות משום דפירשו דמיירי שהתנו בפירוש וא"כ אין חילוק בין בבל לשאר מקום והמג"א ס"ק י"ב האריך בזה להקשות על המ"ב ולפמ"ש א"ש דהמ"ב מפרש דלאו דוקא בבל רק שבכ"מ מסתמא לב ב"ד מתנה עליהם ובאמת שכן נראה פשטת לשון הש"ס דב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות היינו שמסתמ' עומדים כך ועכ"פ נראה שלפ"ז אין ראיה מהפוסקים דבאמת י"ל דכל דהתנה בפירוש מועיל אף לענין זה ומה שהקשה המ"א דא"כ למה השמיטו הפוסקים דין ב"כ שבבבל נ"ל דהנה כבר נודע דלב ב"ד מתנה ל"ש רק בנדבת ציבור ולא בנדבת יחיד למסרם לציבור ולפ"ז אפשר שהב"כ של בבל הי' רק של ציבור א"כ שייך לב ב"ד מתנה עליהם משא"כ ביחיד בונה בהכ"נ אף למוסרו לציבור לא שייך לב ב"ד מתנה עליו וכמ"ש באורך במלמ"ל פ"ג משקלים הי"ב וא"כ לכך בעי התנה בפירוש אבל לעולם דכל שהתנה בפירוש מועיל אף לשאר דברים דהיינו לאכילה ושתיי' מה שצורך בהכ"נ. איברא דלפי מה שנראה מהמלמ"ל שם דבן עזאי ור"ע נחלקו אם בקדושת הגוף שייך לב ב"ד מתנה עליהם א"כ לפמ"ש הר"ן בפ"ד דמגלה לחלוק על הרמב"ן דקדושת בהכ"נ דין קדושת הגוף עליו מדרבנן וא"כ ל"ש לב ב"ד מתנה עליהם הן אמת שדברי הרמב"ן שם באו סתומים ומעורבבים ועיין בהגהת תומת ישרים שם על הגליון ובלא"ה דבריו דחוקים אבל גם דברי הרמב"ן שחידש דבהכ"נ דין תשמישי מצוה יש עליו וכ"ז שרוצים הקהל שלא להתפלל בו הו"ל דין תשמישי מצוה שנזרקים ולכך מותר אף למשתי ביה שכרא הנה באמת מבואר בסי' כ"א שאף תשמישי מצוה אין ראוי לזרקו ובתשובה הארכתי בזה הרבה ועכ"פ לחדש שיהיה מקרי תשמישי מצוה ואף בראוי להתפלל כל שאינם רוצים רשאין זה לפענ"ד קשה מאד כאשר קהה בו הר"ן ובחידושי אמרתי דל"מ לשיטת הר"ן בנדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא דלדידן אין חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים ואף קדושת הגוף נפקע בכדי א"כ לכאורה אין מקום לקושית הרמב"ן והר"ן דהרי כפי הנראה מהמרדכי ישן שמביא הב"י סי' קנ"ג נראה דהא דיכולין למכור הבהכ"נ אם בנאוהו יש לומר משום דע"ת הקדישן והו"ל כהא דאמרו ב"כ שבבבל ע"ת הן עשויות ע"ש א"כ כיון דמתחלה הקדישו רק כ"ז שירצו להתפלל א"כ כיון דגם קדושת הגוף פקעה בכדי שוב יכולין למכור ואין ראיה מהא דהקשה הרמב"ן דאבני עזרות והיכל שנפגמו אין פודין אותן כמבואר בתוספתא דשם הוקדשו סתם ולכך אין לו פדיון אבל כאן שהוקדשו ע"ת שישתמשו בהם כשירצו א"כ נפקע בכדי ואף דבבנינה ל"מ תנאי כמבואר סי"א כאן היינו דיהי' מקום קדוש ואעפ"כ ישתמשו בהם זה אסור אבל להפקיעו מקדושתו פשיטא דמועיל אך אף אם נימא דקדושת הגוף ל"מ הפקעה ולא נפקע בכדי כמ"ש הרמב"ם פט"ו ממעה"ק ה"ז מ"מ היינו שלא נפקע בכדי אבל כאן שפודהו על דמים והדמים נתפסים בקדושה ואף דשיטת הפוסקים דגם הדמים שרי אח"כ להוציאו לחולין דלא כשיטת הרמב"ם כמבואר באורך בב"י סי' קנ"ג מ"מ כיון דעל דמים אינו רק קדושת דמים וא"כ נפקע בכדי כמ"ש הרמב"ם שם וכיון דדעתם בתחלה שיפדו הקדושת הגוף על הדמים וגם הדמים ישתמשו בו אח"כ א"כ ממילא לא תפסו הקדושה בדמים כ"א לפי שעה ואח"כ נפקע בכדי וז"ב מאד בישוב דברי הש"ס מקושיית הרמב"ן. איברא דעדיין קשה דא"כ יקשה קושית הרמב"ן דבמתנה במה נפקע הקדוש' דהא כבר נאכל הדמים ואין כאן דמים שיפקיע הקדוש' עליו והר"ן לא העלה בזה דבר ברור וע"כ נראה דלפמ"ש הראב"ד שם דאף קדושת דמים לא פקע בכדי ומ"מ נפדה בכ"ש וביאר הכ"מ משום דהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל ואף דזה רק בדיעבד ורק בקדושת בדה"ב ס"ל להראב"ד דכאן לצורך קיום הנדר שלא יכבד עליו שרי בכ"ש ע"ש א"כ ה"ה כאן מסתמא כששבעה ט"ה במא"ה מסכימים לזה אין לך צורך גדול מזה ואף שאמרו למשתי בי' שכרא שפיר דמי היינו דאף ששותין בו שכר מסתמא כל שהרבים מסכימים עליו צורך הוא ומסתמא נודע להם ששם אין ראוי להם להתפלל מטעמים שונים א"כ יכולים להפקיע על שו"פ ומחולל. ובזה נ"ל דלכך בעי זט"ה במא"ה דלפמ"ש התוס' במנחות ובתמורה דף כ"ז דהא דהקדש שחיללו על שו"פ מחולל הוא דוקא בעלים ולא אחר ע"ש א"כ דוקא זט"ה במא"ה דהם הבעלים ולא אחר וז"ב ודו"ק היטב וגם לפמ"ש הריטב"א בפירושו להרמב"ן הלכות נדרים שנדפס מחדש שמחלק בין היכא דאוסרו על כל העולם בין היכא שאינו אוסרו על כל העולם בכה"ג נפקע בכדי ע"ש דמחלק דאף דבהקדש מותר לגבוה זה אינו מקרי חלק דזה עיקר ענין הקדש ע"ש ודפח"ח א"כ כאן שזט"ה במא"ה לא עשוהו הקדש רק על אחרים ולא עליהם שהם התנו שיהיו יכולים לשנות הקדושה כמ"ש המרדכי הנ"ל א"כ מתחלה לא אסרוהו על עצמם בהקדש ולכך גם קדושת הגוף נפקע בכדי ודו"ק: