שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס׳ סימן ב׳

אשר שאלת במ"ש הר"ן בטעמו של הרמב"ם דס"ל דלאחר מליחה משליכו מיד לתוך מים רותחין משום דהמלח אינו מוציא אלא מה שהוא קרוב לשטח ולא מה שבפנים דאי לא חיישינן שמא קודם שתרגיש הבשר בחום המים תפלוט מן הקרוב לשטח והקשית דלפ"ז למה בבשר חי כתב הרמב"ם דצריך מליחה ומדיחו יפה יפה ולא כתב שצריך להשליכו במים רותחין דאל"כ הא מליחה לא הוציאה רק מה שסמוך להשטח הבשר ולא מה שבפנים ועפ"ז כתבת שמכאן ראיה לפי' המהר"י חביב שהביא הב"י בסי' ס"ז ובכ"מ פ"ו ממ"א דדם אברים שלא פירש שרי דחיישינן כשיחתך יצא דם ולכך צריך מליחה בבשר חי אבל כל שמלחו שוב ל"ח למה שבפנים זת"ד הנה לדבריך יקשה דא"כ אמאי במליחת הבשר הוצרך להשליכו במים רותחין והא השאר הו"ל דם אברים שלא פירש וע"כ צ"ל דחיישינן שמא קודם שתרגיש החום כ"כ שיוכל להחליט ולהצמית הדם עכ"פ יתעורר הדם לצאת וכל דם האברים שעתיד לפרוש אף לשיטת הב"י אסור וא"כ גם לדברי הב"י מיושב דבשלמא אם יתנו במים לבשל אז יתעורר הדם וא"כ כל שעתיד לפרוש שוב אסור ולכך צריך להשליכו במים רותחין שאז מצמיתו ומחליטו תיכף ומונע הדם מלצאת כלל ושרי ולכך בבשר חי מה שלא יצא במליחה שוב אינו עתיד לפרוש דהרי אוכלו חי ולכך א"צ יותר ומליחה צריך דכל שחותכו התחיל להתפרד קצת הדם האברים ואסור ולכך בעי מליחה ומה שלא הוציא במליחה שוב אינו עתיד לפרוש ושרי. ומה שהקשה דא"כ בשובר מפרקתה של בהמה דודאי נפרש הדם ונבלע באברים ואפ"ה מותר ע"י שמולח יפה יפה והא שם לא הוציא המליחה כל הדם וכבר נפרש ובשלמא לדידן אמרינן דהמליחה מוציא הדם כלו משא"כ לשיטת הרמב"ם לפי פי' הר"ן קשה ג"כ ל"ק דמה שלא הוציא המליחה שוב אין עתיד לפרוש והו"ל דם אברים שלא פירש ושרי וכ"כ הלח"מ פ"ו ממ"א ה"ט שם ע"ש שכ' ראיה לשיטת הכ"מ. והנה בחידושי לכאורה רציתי להביא ראיה להר"י חביב דגם להרמב"ם מותר דם אברים שלא פירש ומה שהצריך מליחה הוא משום שחושש שמא יתפרד קצת מהא דאמרו במנחות דף צ"ט דהבבליים אוכלין אותו כשהוא חי והקשה התוי"ט דלשיטת הרמב"ם דדם אברים שלא פירש דאסור א"כ איך אכלו אותו בלי מליחה ומ"ש התוי"ט משום דאין עיבוד באוכלין כתבתי בגליון המשניות שלי דאכתי יקשה לפמ"ש הר"ן סוף ע"ז דאף דאין עיבוד באוכלין אבל מ"מ יש בו משום מבשל א"כ שוב יקשה דאסור משום מבשל ועפר"ח סי' ס"ח ס"ק י"ח ואף דבמק"א חידשתי דאף להר"ן כל שנאכל מחמת מלחו לית ביה משום בישול כדאמרו בחולין דף קי"ב דדוקא אינו נאכל מחמת מלחו בעינן ע"ש ובתוס' ד"ה ה"מ ופשטות דברי רבינו בפ"ט ממ"א הי"ח מורה דדוקא אינו נאכל מחמת מלחו הוא דחשוב כרותח וא"ש דברי התוי"ט. אבל בכ"ז אינו מוכרח עדיין ופשטות לשון הר"ן משמע דכל מליחה הוה בישול וע' בשו"ת נוב"י מהד"ת חאו"ח סי' כ"ג שלא זכר כלל דברי הר"ן האלו ובחלק יו"ד סי' מ"ג הביא דברי הר"ן ע"ש שנדחק וע' בשעה"מ פ"ה מחמץ ובמג"א סי' שכ"ג ס"ק ז' לא הזכיר ג"כ דברי הר"ן אלו עכ"פ קשה הקושיא של התוי"ט ואם נימא דגם הרמב"ם ס"ל דלא פירש מותר רק שבחתיכה נתפרד קצת וזה רק חשש דרבנן ובמוקדשין לא גזרו משום שבות כמ"ש התוי"ט שם ולכך לא גזרו בזה וז"ב. אבל באמת גם לשיטת הכ"מ א"ש דבבשר חי כל שהדם אינו עתיד לפרוש שרי וא"כ לכך אכלו אותו הבבליים כשהוא חי ודו"ק: