שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן י״ז

והנה בגוף דברי הש"ס דחיישינן לשני שווירי לכאורה תמוה דהא עיקר החשש כיון שנפל אתרע וקשה הא עכ"פ אחד כתב הגט או איש מעיר הזאת שהוחזק לנו או איש מעיר אחרת שלא הוחזק ועכ"פ כל שנכתב הגט ל"ש לומר דנפל אתרע דהא גם זה שגירש באמת ג"כ אתרע בנפילה וא"כ אין ראיה מנפילה וכמ"ש התוס' בב"מ דף י"ב ע"ב בסוגיא דמצא שט"ח ד"ה ולא וה"ה כאן וכן קשה לר"ז דס"ל בשיירות מצויות אף שלא הוחזק חיישינן לשני יב"ש ולמה נחוש הא חזינן דעכ"פ נפל מיד האחר שכתבו באמת והיא קושיא גדולה לפענ"ד וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הב"ש סי' י"ז ס"ח פ"ד דאותו האיש שא"י לנו ל"ש חזקת חי וכמ"ש האחרונים בביאורו וגם אני הארכתי בזה בתשובה דעיקר אנו דנין על אותו האיש שידענו שנאבד אבל על איש אחר אטו ליכא מת בעלמא ול"ש להעמיד בחזקת חי ולפ"ז גם כאן אטו ליכא מגרשים בעולם ול"ש חזקת א"א על איש ואשה שאין אנו יודעין ואטו ליכא גרושות בעולם ורק על אותו איש אנו דנין שידענו שיש להאשה חזקת א"א וכל שנפל חיישינן והעמיד אותה אשה בחזקתה והגט הוא לאשה אחרת שלא ידענו אותה בחזקת א"א וז"ב כשמש לפענ"ד. איברא דעדיין קשה אם לא הוחזק שיב"ש איך שייך לחוש לשתי עיירות ששמותן שוות הא עכ"פ נכתב הגט וא"ל דהעמד האשה בחזקתה הא כל שאין לפנינו עוד אחרת א"כ אותה העיר נקבע לפנינו ובודאי מקרי אותה העיר הוחזק וא"כ אין אנו דנין על האשה רק על העיר ולגבי העיר בודאי שייך דאותה העיר הוחזקה ומה"ת לחוש לעיר אחת ואטו בשביל חזקת א"א נמצא עיר אחרת ששמה כשם אותה העיר זה בודאי ל"ח והיא קושיא נפלאה דבשלמא לשני יב"ש שפיר יש לחוש דאנו דנין על אותה האשה אבל כאן עיקר אנו דנין על העיר ומה"ת לחוש לעיר אחרת ואותה העיר הוא קבוע וקיים והיא קושיא גדולה וצ"ל דהא בהא תליא דאם נימא דחיישינן לתרי יב"ש אף שלא הוחזק א"כ חזינן דאף דזה יב"ש נודע וקבוע וקיימא אפ"ה כל שנפל חיישינן ליב"ש אחר אף דזה יש לו חזקת אשת איש מ"מ נגד זה הוחזק זה בשם יב"ש והאחר לא הוחזק ולא נודע כלל וא"כ עכ"פ אתרע חזקת א"א ואפ"ה חיישינן ה"ה דחיישינן לשני עיירות אבל אם לא חיישינן לשני יב"ש ממילא מכ"ש דל"ח לשני עיירות וא"כ רבה ור"ז שפיר נחלקו בזה דאם חיישינן לשני יב"ש כמו כן יש לחוש לשני עיירות ולפ"ז לדידן דמספקינן אי קיי"ל כרבה או כר"ז וכמ"ש הרא"ש בעצמו דעבדינן לחומרא א"כ עכ"פ אתרע חזקת א"א מספק וא"כ שוב ל"ח לשני עיירות אף דשכיחי שיירתא דהא אותה העיר הוחזק וגם שם יש יב"ש המוחזק לנו ועכ"פ אתרע חזקת א"א של זה ובמקום אחר לא הוחזק וגם איכא לספוקי אם יש עכ"פ עיר ששמה כך מה"ת לחוש לעיר אחרת וליב"ש אחר שלא הוחזק כלל כנלפענ"ד ליישב דברי רמ"א בהבנת הרא"ש אבל מאד תמוה לי אנה ראה הרמ"א ברא"ש דל"ח לשני עיירות כל ששיירות מצויות וברא"ש שלפנינו כתוב בכלל מ"ח סי' כ"א דל"ח לשתי עיירות כיון שלא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא א"כ ביאר דל"ש שיירתא וכיון דאין כאן שיירתא מה"ת לחוש לעיר אחרת כל שלא נודע לנו דאף דבהוחזקו שני יב"ש אף שאין שיירות מצויות חיישינן כ"כ הרא"ש בפסקיו בב"מ דיותר מסתבר לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם ואפילו במקום שאין שיירות מצויות ממה שניחוש שבא א' מעיר אחרת ועבר דרך שם ואפי' במקום שהשיירות מצויות ע"ש אבל כל דל"ש שיירתא ולא הוחזקו למה נחוש ושפיר כתב הרא"ש ומהתימה על הב"ש שלא הקשה זאת על הרמ"א שהרא"ש ביאר בהדיא בל"ש שיירתא והוא חידש בשכיח שיירתא וכדי שלא יהי' תמוה כ"כ דברי הרמ"א נראה לפענ"ד דהרמ"א הבין בדברי הרא"ש בתשובה דאף דשכיחי שיירתא כל שלא הוחזק שתי עיירות ששמותן שוות ל"ש חשש שיירתא דהא אין כאן חשש כלל ומה"ת נחזיק ריעותא ובשלמא לענין שני יב"ש כיון ששכיח שיירתא מחזיקין ריעותא אף דמה"ת לומר שיש יב"ש אחר כיון דזה ודאי דעכ"פ בעולם יש עוד א' ששמו יב"ש אבל לענין עיר לא נודע כלל אם יש כלל עוד עיר אחת ששמה כך מה"ת לחוש לזה וכבר כתב הש"ך בסי' פ"ג דאף דאיכא לברורי לא מחזיקין ריעותא ע"ש וה"ה כאן מה"ת לחוש לעיר ששמה כך אבל שני יב"ש זה ידוע בודאי שבכל העולם יש עוד אחד ששמו יב"ש וכמה יב"ש יש בעולם א"כ כל ששכיח שיירתא מחזיקין ריעותא וז"ב מצד הסברא וא"כ גם בשכיח שיירתא הוה כלא שכיח שיירתא לענין זה.