שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ח סימן ז׳

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דא"כ איך דייק ר"ז מהברייתא דלמא מה דקתני אם הבעל מודה יחזיר לאשה היינו לאלתר. ולפמ"ש א"ש דשם אם הבעל מודה שממנה נפל וגרשה אז מהראוי שתהי' נאמנת אף לזמן מרובה דהא יש לה חזקה שלא תקלקל עצמה לעולם דבשלמא אם אומר שיתן לה הגט שתתגרש בו כעת א"כ מגרש אותה כעת ולא הוה א"א עוד אבל אם אומר שממנה נפל שוב אינו רוצה לגרשה רק שמודה שכבר גרשה ואם לא גרשה אינה מגורשת בזה וכמ"ש התוס' בד"ה ואפי' ולכך שפיר דאף דייק לזמן מרובה דהא יש לה חזקה דאומרת גרשתני והיא התחיל' מקודם טרם שהודה לה והא דאם אין הבעל מודה לא יחזיר היינו דשם ל"מ החזקה דסברה שבודאי לא יקלקלה ויתן לה כעת הגט בעדים וכמ"ש התוס' דיחזיר היינו בעדים וא"כ לא תקלקל עצמה אבל במשנה דקתני תנו שפיר דחה ר"ז דלמא לאלתר והיינו כיון שא"ל תנו שוב לא תקלקל עצמה עצמה דהא נותן לה כעת. איברא דאכתי יש להקשות דאכתי איך יתנו לה אף לאלתר והא כיון דחיישינן לשמא נמלך א"כ שוב ביטל הגט וכשהגט ביד הבעל מועיל הביטול אף לגט עצמו כמבואר בטוש"ע אהע"ז סי' קמ"א סעיף ס"ו אך ז"א דהא כבר כתבנו דל"ח שהבעל ירצה לקלקל אותה בידים וא"כ מסתמא כשאומר תנו לה מסתמא לא ביטל הגט ובפרט כשהיה לאלתר ל"ח שמא פייס כדאמרו בגיטין דף י"ח. ובזה י"ל דלכך אמר ר"ז דמיירי לאלתר דל"ח שמא פייס וביטל כשהוא לאלתר ולכך על הברייתא דל"ח כלל לשמא נמלך שפיר דייק דאף לזמן מרובה ודו"ק היטב כי חריף הוא: