שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ו סימן ח׳

והנה עלם משכיל שאלני דדברי הפ"י תמוהין במ"ש דלכך בפרדיסא אסור דהוה דבר שלבל"ע דהא לרב קיימינן דהוא אוסר בפרדיסא ורב ס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע וכמדומה שכן שאלני הרב המופלג מוה' יעקב סגן כהן נ"י ממקילניץ ושכחתי מה השבתי לו בעת ההוא. ובאמת שהשבתי להעלם הנ"ל תכ"ד דהפ"י לשיטתו דהעלה בחידושיו לקידושין דף ס"ב כהבני יעקב דגם לרב בעי שיהי' חנטה פירי וכמ"ש למעלה בשמו וא"כ שם דמיירי שלא יצא הפירי כלל גם לרב אסור. אבל מ"ש ליישב קושית הפ"י הוא הנכון. והנה לכאורה רציתי לומר דבלא"ה לא תלוי בקניה דאם נימא דכל דקני ל"ש איסור ריבית וא"כ אף דבר שלבל"ע מהראוי דלקנות וחילי דילי דהרי באם נשבע על דבר שלבל"ע כפי הנראה מבואר מהטור על התורה פ' תולדות שהביא בשם אביו הרא"ש דהשבועה מקיים המקח שלבל"ע ולכך קנה יעקב הבכורה אף דהיה דבר שלבל"ע משום דנשבע לו וא"כ כל שיש איסור ריבית הוה כנשבע דכמו דהשבועה מחזיק המקח משום דלא נשבע שיעבור על שבועתו וה"ה כל דאיכא איסור מסתמא גמר בלבו לקיים המקח וכעין דכתב המהריב"ל הובא במלמ"ל פ"א ממכירה דהיכא דנשבע שיקנה בכסף לבד דקנה ואף לפי מה דמבואר בחו"מ סי' ר"ט דאין השבועה מחזיק הקנין מ"מ לענין איסור ריבית י"ל דמסתמא גמר להקנותו בלב שלם כדי שלא יהי' איסור ריבית ובלא"ה הא מבואר בחו"מ סי' קע"ו דבשותפין אמרי' אגב דבעי לקנות גמר ומקנה וא"כ ה"ה כאן דנתן לו מעות אגב דבעי לקנות גמר ומקנה כנלפענ"ד. והנה לכאורה תמהתי במ"ש הפ"י דבברייתא הוה דבר שבא לעולם ולכך לא הוה ריבית דהרי הוה מכר גמור דקנה והרי בברייתא מבואר מה שעיזי חולבות וא"כ הרי החלב כנוס במעיים והוה דבר שלבל"ע וע' בסמ"ע סי' ר"ט שכתב דבעובר כיון דאינו נגלה לכך מקרי דבר שלבל"ע א"כ ה"ה חלב דלא מגלי ובפרט בחלב דלא מיניה קא רבו כדאמרו בש"ס שם ודאי מקרי דבר שלבל"ע. וכאשר עיינתי בזה בקדמונים ראיתי בשיטה מקובצת שהביא בשם הרמ"ך שכתב בהדיא דגבי חלב לא מקרי דבר שלבל"ע שהרי החלב כנוס במעיה והרי הוא כמו שמכר פירות אילן שהשביחו שליש דקנה ואף דלא נגמר החלב עדיין עד לערב לא מקרי דבר שלבל"ע. ומיהו אחר כך נרא' שמסתפק בדבר וכתב דכאן לא בעי הש"ס לומר דקנה רק משום ריבית ליתא ע"ש הרי שזכיתי שהיא שאילת הראשונים ועכ"פ דברי הסמ"ע צע"ג מהרמ"ך והריטב"א שם דעובר דמי טפי לדבר שבל"ע מחלב דלאו מיניה קא רבו וע' בב"י חו"מ ר"ס ר"ט דרצה לומר דעיזי חולבות הו"ל דבר שאינו מסויים ושייך ביה אונאה ודו"ק וע' במחנה אפרים הלכות ריבית סי' ל' אחר זמן רב ראיתי ולפענ"ד ט"ס בגמרא שם וצ"ל רבא כמו הא"ד דאמר רבא ול"מ כזה בכל הש"ס דלל"ק הך מימרא הוא רב ולא"ד יהי' אמורא אחר וע"כ שגם למעלה הוא רבא ור"כ הוה תלמידו דרבא והיו תרי ר"כ וע' ש"ך סי' תי"ט ס"ק ג' ובגליון הש"ך הארכתי דתרי ר"כ הוו אבל מה אעשה דהתוס' בב"מ דף ס"ד שם הבינו זה קודם ולפ"ז היו צריכים להגיה דל"ק ול"ב יהי' מימרא דאיש א'. שוב עיינתי בתוס' דמשמע להיפך דגרסו רבא דאל"כ למה לא הקשו רב דקרי אדרב דפרדיסא וע"כ דכאן גרסו רבא וצע"ג על כל המפרשים שלא הרגישו בט"ס זה.