שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ד סימן ב׳

מ"ש מעלתו במה שנסתפק בשעה"מ הלכות אישות פ"ו במי שהלוה לראובן על לולב ואתרוג מי אמרינן דב"ח קונה משכון וחשוב כשלו וקרינן ביה לכם כמו דעובר עליו בב"י וחשוב כשלו. וע"ז אמר מעלתו לפשוט הספק מהא דאמרו בסוכה דף מ"א לא ליקני אינש הושענא ביו"ט קמא מ"ט דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני וכו' ואם איתא דיוצא במשכון א"כ יתן לו במתנה ע"מ להחזיר ואח"כ אף שלא יוכל להקנות לו יקחהו מיד התינוק בתורת משכון דעכ"פ צריך להחזיר רק שאינו יכול ולא גרע ממשכון וע"כ דאינו יוצא במשכון עכ"ד. והנה אין מקום לדבריו כלל דל"מ לשיטת המפורשים דהא דלא לקני מיירי במתנה גמורה אין התחלה לדבריו דא"צ להחזיר כלל אלא אף לפמ"ש הר"ן והריטב"א דמיירי במעמ"ל כיון שמיירי בלא הגיע לעונת הפעוטות וא"י להחזיר הוי כמו שמפליגו בדברים כמ"ש הר"ן וא"צ להחזיר כלל דלא הוי תנאי כלל כמ"ש הר"ן ועוד דהרי בלא הגיע לעונת הפעוטות אין על הקטן חיוב כלל אף בעסק מו"מ כמבואר בחו"מ סי' צ"ו ס"ג אף דבסימן שמ"ט מבואר דקטן שגנב מחזירין קרן לבעלים היינו דוקא בגנב אבל כאן נתן לו במתנה. ובזה יש ליישב מ"ש הר"ן דמיירי שלא הגיע לעונת הפעוטות וקשה דהא אף בהגיע אין מקחו מקח רק מדרבנן ואיך מועיל קנין דרבנן לדאוריית' וכן הקשו האחרונים ולפמ"ש א"ש דכל שמקחו מקח מדרבנן ויכול לזכות שוב ל"ה מפליג בדברים ויכול לקחו בתורת משכון ודו"ק: