שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ב סימן ב׳

מכתבו הגיעני ביום א' חוה"מ סוכות תר"ג. והנה נפשו בשאלתו על דבר מ"ש התוס' ב"ק דף ע"ג ובר"ן נדרים דף פ"ז בשם ר"ת דתוך כדי דיבור כד"ד הוא רק מדרבנן דעבדו תקנתא שאם יראה רבו יוכל לשאול בשלומו וע"ז הקשה מהא דאמרו בכתובות ל"ג ניתרי בהו תכ"ד ושם קאי על הקרא והרי מן התורה תכ"ד לאו כד"ד והאריך בזה. הנה בראשית ההשקפה אמרתי ליישב עפמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קכ"ט דהא דאמרו תכ"ד כד"ד הוא דוק' היכי שיש לומר שלא רצה לחזור בו ורצה לומר שניהם אבל כשפירש בהדיא שחוזר בו הכל מודים דהוה חזרה א"כ י"ל דר"ת ס"ל ג"כ הכי ולכך בעדים זוממים שיחזרו ע"י התראה גם הוא מודה דגם מה"ת יכול לחזור בתכ"ד. אך מלבד דר"ת סתם הדבר אף גם דמש"ס ב"ק דף ע"ג דפריך לר"י מנמלך ומחלק דתרי תכ"ד הוו משמע דגם בנמלך וחזר בו ג"כ אינו יכול לחזור ומשמע קצת דלא כהרשב"ם. אמנם בעיקר קושייתו לפענ"ד ל"ק דבאמת ר"ת ג"כ ס"ל דמה"ת יכול לחזור תכ"ד רק לפי מה דמחלק הש"ס דתרי תכ"ד הוו ס"ל לר"ת דמה"ת הוה השיעור בתכ"ד הקטן וחז"ל הוסיפו דגם בתכ"ד הגדול יכול לחזור ומטעם שיוכל התלמיד ליתן שלום להרב ותדע דאל"כ יקשה לר"ת על ר"י דל"ל תכ"ד הגדול א"כ למה ס"ל תכ"ד הקטן דל"ש בי' טעמו של ר"ת וע"כ דגם ר"ת מודה דבתכ"ד הקטן אף מה"ת יכול לחזור ור"ת לא חידש רק דמדרבנן עשו תקנה שיוכל לחזור אף בתכ"ד הגדול וכן מורה ל' ר"ת בב"ק שם בד"ה כי שכתבו ושיעור כדי שאילת שלום תלמיד לרב מפרש ר"ת וכו' הרי דלא פירש ר"ת רק הטעם דתכ"ד הגדול דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב אבל שיעור תכ"ד הקטן זה גם לר"ת מה"ת וכן מורה ל' התוס' שם בד"ה והלכתא ע"ש. ובזה מיושב מה דהקשה מעלתו דא"כ גבי הקדש לשיטת התוס' והפוסקים הובא בש"ך חו"מ סי' רנ"ה דיכול לחזור בו בתכ"ד א"כ לר"ת דס"ל דמה"ת אינו יכול לחזור למה הפקיעו חז"ל מידי הקדש ולא אוקמוה אדין תורה כמו דאמרו בקידושין דף ט' לענין משיכה. ולפמ"ש א"ש דגם מה"ת יכול לחזור בתכ"ד הקטן ובתכ"ד הגדול באמת לא יוכל לחזור בהקדש כדמחלק ר' יוסי בב"ק שם. ובזה מיושב מה דבב"ק מחלק ר"י בין תכ"ד גדול לתכ"ד קטן ובתמורה דף כ"ו אמרו מ"ד תכ"ד כד"ד והאי עיוני הוא דקא מעיין וק"ל דלמה לא אמרו כדאמרו בב"ק ולפמ"ש א"ש הכל דחילוק שמחלק בב"ק הוא משום דתכ"ד הגדול לא מועיל משום שמה"ת לא יכול לחזור בתכ"ד הגדול לכך גם רבנן לא הפקיעו ההקדש ולפ"ז זהו דוק' דאמרי' דגזרה הוא אבל אם נימא דעיוני קא מעיין שפיר ה"א דיכול לשנות הדבר לכך קמ"ל דלא אמרי' עיוני קא מעיין וממילא א"י לחזור בתכ"ד גדול ושני הסוגיות עולות יפה. ובזה יש ליישב דברי התוס' בתמורה שם שנתקשה המלמ"ל שם בפט"ו ממעה"ק ע"ש ודו"ק: