שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן ח׳

והנה לכאורה ק"ל מה פריך הש"ס על ר"ה דמחתך בעפר הוא והיינו משום דעשה מעשה ויכול לאסור דלמא ע"כ לא ס"ל לר"ה דבמעש' יוכל לאסור רק במעש' שמתקן הדבר אבל כאן דבאמת מקשה הש"ס בפסחים דף ע"ב מה תיקן ומשני להוציא מידי אבמה"ח וא"כ זה בסוף שחיטה אבל בסימן א' כל שלא גמר השחיטה הרי הוא מקלקל גמור ופטור ומנ"ל שזה מקרי מעשה שיוכל לאסור דבר שא"ש על ידו ובשלמא מה שמקלקל בשחיטה מה שהבהמה בחייה עומדת לגדל ולחלב וכו' זה לא נקרא מקלקל בקדשים דגם בחייהם אינם עומדים כל שהקדישום כ"א לגבי מזבח משא"כ הקלקול דאמרו בפסחים שם מנ"ל דזה מקרי מעשה עד שיוכל לאסור עי"ז דבר שא"ש והיא הערה גדולה. אך נרא' דבאמת ק"ל טובא בהא דפריך הש"ס בפסחים שם מהך דשחט בשבת בחוץ לע"א מה תיקן ומה קושיא הא שיטת הרמב"ם דהשוחט בשבת מלבד החיוב דנטילת נשמה שייך גם איסור מפרק רק דכל שא"צ לדם אינו חייב משום מפרק כמ"ש הרמב"ם פ"ח משבת ולפ"ז כאן דשוחט לע"ז דצריך לדם להקריב לע"ז וכעין עבודת פנים וא"כ יתחייב משום מפרק וא"כ לא נקרא מקלקל כ"א מתקן דצריך לדמו כמו חובל וצריך לדם והיא קושיא גדולה לפענ"ד וכעין זה הקשה הפ"י לענין שחיטת קדשים בפנים ע"ש בביצה דף י"ב אמנם צ"ל דשם אזיל הש"ס אם נימא דאין דישה רק בגידולי קרקע גם בבהמה ועוף וכשיטת החולקי' על רבינו ולפ"ז י"ל דכאן אזיל הסוגיא למ"ד דבבהמה ועוף יש דישה וכשיטת רבינו וא"כ שפיר תיקן ומקרי מעשה שיוכל לאסור ע"י. ובזה מיושב היטב מה דמקשה בכו"פ סי' ס"ב לשיטת הרמב"ם דאין ב"נ מוזהר על אבמה"ח מן העוף וא"כ יקשה הא דמשני הש"ס תיקן להוציא מידי אבמה"ח בב"נ והא בחולין כאן מוקי לה בעוף דחטאת קתני ובעוף ל"ש התיקון ולפמ"ש א"ש דממנ"פ אם ס"ל דבעוף ע"כ דס"ל דמקרי תיקון משום דיש דישה באין גד"ק א"כ שוב הוה תיקון בלא"ה דצריך לדם וסוגית הש"ס בפסחים אזלא אם נימא דאינו חייב משום מפרק ודו"ק היטב: