שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן י׳

והנה במה שהבאתי לעיל דברי הט"ז דדוקא סימן א' בעינן והנקה"כ השיב עליו כעת ראיתי בחידושי הריטב"א בע"ז דף נ"ד בהא דאמר ר"א בר אהבה כגון שנסך לה יין בין קרניה וכ' בשם הראב"ד דבעינן שיחזק בין קרני' שיהי' מעשה הניכר ע"ש ומשמע קצת כהט"ז ואף דמתוס' שם ד"ה היתה משמע דסימן א' לאו דוקא ותמהני על הט"ז והש"ך שלא הזכירו דברי התוס' הנ"ל בכ"ז נלפענ"ד העיקר כהט"ז וגם מצד הסברא נרא' כן דבאמת כל טעם של ר"ה דבעשה מעשה יכול לאסור י"ל דהוא לפי דשינוי מעשה קני לענין גזל' והרי שיטת רש"י דכל דקני גזילה יכול לאסור כמ"ש דל"מ הגביהה דקני ויכול לאסור והתוס' השיגו עליו בזה עכ"פ לשיטת רש"י כיון דתלוי העיקר בקנין לענין גזילה נעשית שלו שיכול לאסרה לכך גם בעשה מעשה ונשתנה הדבר נעשה שלו שיכול לאסרה בזה ולפ"ז בעינן דוקא מעשה סי' א' עכ"פ ולא מעשה זוטא דלא הוה שינוי בזה לקנות וע' בתוס' ב"ק דף ע"א ע"ב דבשחיטה פורתא לא הוה שינוי לקנות ע"ש ולכך שפיר כ' הט"ז דבעינן סי' א' דוקא וז"ב. ובזה י"ל דלכך התוס' לשיטתי' דס"ל דלענין לאסור בעינן שיהי' שלו ממש ולא מועיל קנין לגזילה ולפ"ז ע"כ דמה שמעשה אוסר הוא מטעם אחר או דיליף מכלים והוה דאוריית' או דמדרבנן גזרו בזה ולפ"ז שפיר כתבו דסי' א' לאו דוק' ובזה יש לקשר דברי התוס' בע"ז שם ד"ה היתה דלכאור' אין ענין דסי' א' לאו דוקא למה שהשיגו על רש"י ובחולין לא כתבו זאת ולפמ"ש א"ש ודו"ק. וכיון שזכינו לזה ממילא מיושב קושית הנקה"כ דא"כ מ"פ מעולא מעשה כל דהו קאמר והוצרך לשנויי בחצי קנה פגום וכו' והא סימן א' בעי ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דבעי סי' א' הוא כדי שיהי' שינוי מעשה לקנות בזה ולפ"ז זהו שם אבל בחטאת שנשתנה ע"י המעשה כל דהו ונעשה מהקדש ע"ז אין לך שינוי רשות גדול מזה ושפיר מועיל אף מעשה זוטא דהיינו כל דהו ממש ושפיר פריך וז"ב ודו"ק: