שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ד סימן ט׳

והנה לכאורה הי' נ"ל דבר חדש דלכך בממון בעינן ג"כ כאשר זמם ולא כאשר עשה משום דבשלמא כאשר זמם שפיר מתחייב על שגרמו להזיקו במחשבתם אבל אם כבר העידו מה שנעשה המעשה זה אין בידם דאף אם ירצו לחזור לא יכלו עוד לחזור ונמצא שכעת לא סבבו הם המעשה רק שע"י מחשבתם הרע נגמר המעשה ולכך נתחייבו על אשר זממו ולא על אשר עשו וז"ב מאד לדעתי. ובזה ממילא מיושב קושית התומים והמלמ"ל הנ"ל דבעידי פרעון או בעידי שובר או בעבד שמחשבתם ממיל' בזה גופא נעשה המעשה ומקרי כאשר עשה א"כ בזה לא אכפת לן בזה שנקרא אשר עשה דבאמת שייך ק"ו אם כאשר זמם חייב מכ"ש כאשר עשה ול"ש לומר דאין בידו לחזור עוד דבאמת בזה יוכל לחזור דבאמת לא היה כאן רק כאשר זמם רק דכאן זה גופא מקרי מעשה אבל מידי כאשר זמם לא יצא אלא שלפ"ז צ"ב גם קושית הריטב"א שהביא הנמוק"י בהן כת אחת להזמה שהקשה דהו"ל כאשר עשה ומה בכך דהוה כאשר עשה הא עכ"פ הי' בידם לחזור. ואולי כיון ששם הי' ג' כתי עדים כת לכל שנה רק שהן עדות אחת להזמה א"כ לגבי הראשונים שאין בידם לחזור כל שהעידו שוב הו"ל כאשר עשה לגבי הראשונים ולכך הוצרך הנימוק"י לחדש דמיירי שלא הי' בהשדה וז"ב. ובזה ממילא מיושב קושית הנוב"י הנ"ל דא"כ קשה מכל עידי חזקה דהו"ל עדות שאאי"ל משום דהוה כאשר עשה ולפמ"ש א"ש דבאמת בעידי חזקה ל"ש כאשר עשה כלל. ובזה יש ליישב כל קושיות התומים בסי' ל"ח ע"ש ודו"ק: