שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ד סימן ד׳

ובזה מיושב כל קושיות הנוב"י על הש"ך וגם מ"ש בתומים לדחות דברי הש"ך דכל ראייתם היא שא"צ גדר הזמה אבל לעולם בעינן תורת עדים ודו"ק. שוב ראיתי בספר גאון צבי שנדפס מחדש שחולק ג"כ על הש"ך מטעמים שונים והביא ג"כ הקושיא מהנימוק"י לענין עידי חזקה וכ"כ בזה וכעת נ"ל ליישב דהנה בטעם דבעינן בממון ג"כ כאשר זמם ולא כאשר עשה צ"ב והנה התוס' בב"ק דף ד' ע"ב ד"ה ועדים כתבו דר"י ס"ל כיון דכאשר זמם מחייב וכ"ש כאשר עשה דעונשין מן הדין ולפ"ז צריך להבין למה ס"ל להריטב"א דבכאשר עשה פטור והנ"ל דהנה התוס' ריש ב"ק דף ב' כתבו דהכא משמע דעונשין מן הדין ובדף נ' אמרו אם על הפתיחה חייב על הכרייה לכ"ש אלא שאין עונשין מן הדין וכתב הרשב"א בחידושיו דשאני בור דחידוש הוא לפי שא"ב של אדם והכתוב עשאה כאילו הוא ברשותו ולכך אין לך בו אלא חידושו ולכך אין עונשין מה"ד ולפ"ז כיון דעדים זוממין חידוש הוא דמה חזית דציית להני ציית להני וא"כ אין לך בו אלא חידושו לכך דוקא כאשר זמם ולא כאשר עשה. ויש להמתיק הדברים דבכאשר עשה כיון דהוא מוחזק א"כ פשיט' דיש להאמין יותר להראשונים מהאחרונים ואם כן חידוש גדול הוא ולכך בכאשר עשה לא מתחייב דמהראוי להאמין לראשונים יותר מאחרונים וז"ב בטעמו של הריטב"א. ולפ"ז מיושב היטב קושית הנוב"י הנ"ל דכל הטעם דבעינן עדות שאילה"ז הוא לפי שחיישינן דלמא משקרי כשלא יוכלו להזים וכמ"ש בב"ק דף ע"ה ע"ב ולפ"ז כאן דכל הענין שא"א להזים משום שהוא כאשר עשה והרי כל הטעם דכאשר עשה הוא לפי שהראשונים מהראוי להאמין יותר וכמ"ש וכיון דלא יוכלו להזים בשביל שמחזקינן שהם נאמנים יותר וא"כ איך שייך לומר דהו"ל עדות שאאי"ל וחיישי' שמא משקרים הא מה דלא יוכלו להזים הוא משום דיהי' הראשונים נאמנים יותר ובפרט שבכאשר עשה הוא מוחזק יותר וכיון שכן ל"ש לומר שהוה עדות שאאי"ל וז"ב ואין בכח הקולמוס להאריך יותר (וע' בב"ק דף ע"ה ע"ב שם בהא דמחלק סומכוס דכאן העדים מסייעי להו) ובזה מיושב קושית התומים סי' ל"ח מכל עידי פרעון ועידי שובר דנאמנים ולא הוה עדות שאי"ל ולפמ"ש מיושב: