שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״א סימן ח׳

והנה במה שהבאתי למעלה דברי הש"ס גבי אשם תלוי שהוזמו עדיו דתצא ותרעה בעדר הנה הקרה ד' לפני ספר מנחת אהרן וראיתי שהקש' בסנהדרין דף י' בשם חכם אחד דהיאך משכחת לה שיביא אשם תלוי כל שהוזמו עדיו דהרי ע"כ הוא צווח שלא אכל שהרי לכך תצא ותרעה בעדר משום שאין לבו נוקפו כלל והרי אנן קי"ל כרבנן דר"מ דבאומר לא אכלתי אינו מביא קרבן דמה אם ירצה יאמר מזיד הייתי ע"ש שהאריך בפלפול. והנה לפמ"ש התוס' בב"מ דף ג' דהכוונה דרבנן דבאמת הוה מיגו במקום עדים רק דמיירי שלבסוף אמר שהוא מזיד ואנן אמרי' דמה שאמר בתחלה לא אכלתי היה הכוונה שלא אכל שוגג רק מזיד א"כ כאן י"ל דמיירי דמתחלתו עד סופו צווח שלא אכל כאשר אגלאי מלתא שעדי שקר היו שהרי הוזמו א"כ בכה"ג ל"ש מגו דהוה מגו במקום עדים ומכ"ש שלא נוכל לתרץ דבריו כל שאינו חוזר בעצמו מדיבורו הראשון וז"ב ופשוט. ובלא"ה י"ל דהרי התוס' הקשו שם דאיך שייך מיגו דמזיד הייתי דהא אין אדם מע"ר וכתבו בשטמ"ק בב"מ שם בשם מהר"ף דיכול לומר שנתחב לו בשגגה וכשהי' במקום שלא יכול להחזירו נודע לו שחלב הוא דאינו רשע ומ"מ אינו חייב חטאת דהא חייבי חטאות בעינן שיהיו תחלתן וסופן בשגגה ע"ש ולפ"ז שפיר משכחת לה לענין אשם תלוי דל"ש מגו כיון דבאשם תלוי חייב אף בכה"ג דעכ"פ מגין עליו מן היסורים דהרי גם בעת שנודע לו שהי' שוגג דהוה ספק חלב ומיהו עדיין קשה דהיו לו מגו דיטעון שאחר כך נודע לו בבירור שחלב ודאי היה ולא יכול להחזיר וצ"ע בזה. והנה הרמב"ם פח"י ממעשה הקרבנות הלכה י' כ' דאשם תלוי וחטאת העוף שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור ותמה הראב"ד עליו דכל שהקריב דמו ואמוריו בחוץ למה יפטור ותמה הכ"מ דדברי הרמב"ם מפורשים בכריתות דף ח"י וזקני הח"ץ ז"ל הפליא לכתוב בספרו סי' קס"ג ע"ש ואף אני אמרתי אעלה על במתי אבי דהנה באמת הט"ז כ' בש"ע יו"ד סי' שכ"ג להקשות דאיך יתחייב כרת על שחוטי חוץ והא יוכל לשאל על נדרו ע"ש שהאריך דכל שאינו חוזר מחמת עצם ההקדש ל"מ שאלה וכבר הארכתי בחידושי לדחותם וכעת לא אזכור רק מ"ש הנקה"כ דבאמת כל שאינו שואל הרי ההקדש כהלכתו ולכאורה צ"ב דמה ששוחט בחוץ הרי הוא השאלה על ההקדש אך ז"א דכל שהקדישו ושוחט בחוץ לשם קדושת הזבח אהכי חייביה רחמנא. ולפ"ז נ"ל דזה בכל הקדשים דא"א לקדשים שיהיו חולין בלי שאלה וקדושת הגוף לא נפקע בכדי אבל בחטאת העוף הבא על הספק דאם יתברר שלא חטא לא יהי' קדוש וכן באשם תלוי אם יוזמו עדיו לא יקדש ותצא ותרעה בעדר ומשום שלא נקדשה מתחלתו על הודאי רק על הספק וא"כ כל ששוחטה בחוץ הרי זה גופא השאלה שכל שלא נקרבה במקומה לא נתכפר ספקה וא"כ פשיט' דל"ש באשם תלוי דהא יוכל לישאל על ההקדש וזהו השאלה דבשלמא קדשים גמורים אי אפשר לפקע קדושתם רק בשאלה וכל שלא שאל הם קדשים ושחטן בחוץ אבל כאן כיון דעיקרו נתקן רק על הספק שלא יהי' לבו נוקפו דלכך בא אשם תלוי וכן חטאת העוף בא על הספק לכפר ולהתיר וכל שאינו נשחט כהלכתו מה קדושה שייך בזה והוה כאלו עקר הקדושה וכאן יכול לעקור דהוה כאלו הוזמו עדיו או שנתוודע לו שלא ילדה דהרי חזינן ששוחטה בחוץ וא"כ ל"ש לחייב אשחוטי חוץ. ולפ"ז נ"ל דלפמ"ש התוס' בכריתות דף י"ג דכל שכבר נזרק הדם על המזבח א"א לשאול שפיר כ' הראב"ד דבש"ס לא אמרו רק על שחוטי חוץ אבל אם הקריב דמו או חמוריו בחוץ דל"מ שאלה מכ"ש שלא יוכל לעקור הקדושה במה שמקריב דמן בחוץ וחייב וז"ב כשמש ודו"ק היטב והמעיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל שם יבין כי הדברים נכונים ודו"ק. ובגוף הקושי' של המנחת אהרן בהך דאשם תלוי נלפענ"ד הדבר ברור דמכאן ראיה ברורה למה שמצאתי בתוס' ישנים בכריתות דף י"ב דכתבו בזה דרבנן פטרו הוא דוקא באומר לא אכלתי אבל אמר שומן אכלתי מודו לי' והכי משמע בתוספת' ולפ"ז מיירי כאן דהכחישם שאכל שומן וא"כ בכה"ג נתחייב אשם תלוי וסמך על מה שיביא עדים שיזימו אותם והוא יודע שאכל שומן ומ"ש רש"י דיודע בעצמו שלא אכל היינו שלא אכל חלב רק שומן. ובזה נלפענ"ד דמדוקדק הא דאמר אביי דכוותי' גבי אשם תלוי כגון דהוכר חתיכה אבל היכא דאכחשי' לאשם תלוי ע"פ עדים לא והדבר תמוה דאכחשי' לאשם תלוי ע"פ עדים לא הוה היפך דלא הוכר החתיכה והרי מיירי כשאמר שלא אכל והי' לו לומר דמיירי שנמצאו השני חתיכות שהי' כאן ולפמ"ש א"ש דניכר החתיכה היינו שכיון שבעדים ע"כ מיירי שטוען שאכל שומן א"כ גם הוכרה החתיכה מיירי בכה"ג דהוכר החתיכה של חלב והוא אכל השומן וז"ב לפענ"ד: