שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ט סימן ב׳

הנה בש"ע סי' תקנ"ט ס"ט מבואר דבעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלים תעניתו לפי שיו"ט שלו הוא והנה הב"י דייק דהמוהל והסנדק ג"כ בכלל בעלי ברית וכמ"ש בס"ח בהג"ה והנה המ"א הביא דברי הכה"ג שכ' בשם ת"י ומשא מלך דמ"מ אין לעשו' סעודה והמנהג עכשיו להשלים אפי' אחד מד' צומות שנדחו וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ל"ה ע"ש והנה בא"ר ראיתי שכ' שהמנהג של הכנה"ג היא רק בתוגרמא אבל במדינו' אשכנז המנהג להקל ע"ש. והנה בענין המנהג אין לי פה לדבר ולהכריע בחילוף המנהגים אבל עכ"פ נראה כיון דבזמנינו קיימו וקבלו היהודים דברי המג"א והמה ראו שהעידו על המנהג שנהגו להשלים אף באחד מד' צומות שנדחו וא"כ קיימו בני ישראל כן המנהג ושוב א"א לשנו' וא"ל דמנהג בטעו' הוא דז"א דבאמת בתוגרמא המנהג כן כמו שהעיד הכה"ג וא"כ עכ"פ לא מקרי מנהג בטעו' וכן העידו על הרב הגאון מוה' יוזפא מזאלקווא שהיה מוהל בט"ב שנדחה ולא הלך לבית המילה כלל והגאון הישיש מיערסלאב הי' סנדק ולא רצה לאכול והפצירו בו עד בוש באשר כבד האיש וזקן בן שמונים שנה ולא יכול לבטל ולעבור על דבריהם והלך לביתו ואכל להשיב נפשו אבל ח"ו להרבו' בסעודה ופשיטא בשר ויין ודאי אסור וכבר כ' המ"א בשם הכה"ג דלעשו' סעודה ודאי אסור והטעם הוא פשוט דלא הותר רק משום שיו"ט שלו הוא וא"כ לא נתחייב רק מה שהיו עושה מחמת יו"ט וביו"ט לא נצטווינו לעשו' סעודה וכעין זה כ' הנוב"י מהד"ת חי"ד סי' רי"ג דמש"ה לא הותר תספורת משום דתספור' אסור גם ביו"ט ע"ש וה"ה לענין זה מיהו יש לדחות כיון דסעודת מילה היא מצוה ואסמכי' על בהגמל את בנו ועיין בב"י יו"ד סי' רס"ה ובש"ע שם וא"כ פשיטא דהוה כיו"ט שמחוייב בדבר אך ז"א דכיון דאינו רק אסמכתא בעלמא פשיטא דלא דחי ת"ב שהוא ת"צ ועשה דד"ק. ובאמת שלולא שאיני כדאי הייתי צווח על גוף הדין של רבינו יעב"ץ שהתיר לרחוץ ולאכול ביו"ט שלו דהא כיון דעשה דת"ב הוא עשה דד"ק וא"כ חמור מיו"ט שלו דאינו רק עשה דיחיד וזה עשה דרבים. איברא דלפ"ז צ"ב דא"כ היאך אמר ראב"ץ דהתענו ולא השלמנו מפני שיו"ט שלנו היה ואיך דחי עשה דיחיד עשה דכל ישראל ובחידושי כתבתי דשם שהיה קודם החורבן היו"ט שלהם וא"כ הוה קודם לת"ב והוה כעין דאמרו בתענית דף י"ב אם הנדר קודם להתעני' וכאן הוה להיפך שיו"ט שלהם קודם ובחידושי הארכתי ליישב כל קושית המהר"ם לובלין והמג"א סי' תקנ"ט ע"ש ובזה נ"ל ליישב דברי המג"א שכ' דעכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודו' עושין בלילה א"כ ביום התעני' אין להקל ודבריו תמוהים דמה ענינו לסעודה ואטו אם אינן עושין סעודה אינו יו"ט והרי הבעה"ב יכולים לאכול אף בביתם וע' סי' תקס"ח במג"א ס"ק יו"ד ועוד דהמחבר לא התיר אלא לבעל ברית וסעודה אסור כמ"ש המג"א בשם הכ"ה וכבר תמה בזה ש"ב בדגול מרבבה ולפמ"ש א"ש דכוונת המג"א דלא נימא כיון דסעודת מילה הוה מצוה ואסמכוה על קרא ווז"כ כיון דיו"ט שלו דוחה ולא ס"ל כמ"ש לדחות וע"ז כ' המג"א כיון דבלא"ה עושין הסעודה בלילה וא"כ גם בלא ת"ב לא היו עושין ביום וא"כ פשיטא שבשביל זה לא דחינן עשה דת"ב שהוא ד"ק ועשה דרבים וז"ב ועכ"פ יהיה איך שיהיה אף אם נימא דהותר לבעלי ברית אבל עכ"פ לעשות סעודה אסור וגם לבעלי ברית לא הותר רק לבעלי ברית ובש"ע לא מבואר רק הבעל ברית בעצמו והב"י כתב לדייק דגם המוהל והסנדק בכלל ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת הנ"ל שפקפק על המוהל אבל גם הוא מסיק כהמג"א ע"ש וכ"נ מלשון התוס' בעירובין ד' מ"ם ד"ה דלמא ומלשון התוס' הנ"ל הבאתי ראיה דבמנחה גדולה תיכף מותר כמ"ש בתשב"ץ ודלא כהג"א פ"ג דמ"ק שהביא המג"א ס"ק י"ג ובא"ר כתב דבהג"א יש להגיה ג"כ שמתיר במנחה גדולה תיכף עכ"פ לא הותר רק אלו השלשה בלבד אבל לא לאיש אחר ואף הקוואטיר אינו בכלל כמ"ש האחרונים ומכ"ש אנשים אחרים והרי שתים עשו התיר סעודה וגם לכל המנין עוד אחת אני נוטל עליה מה שלא הבדיל על הכוס וז"פ שצריך להבדיל עכ"פ וכ"כ בדג"מ ות"ל קיימתי כן מסברא דנפשאי והנה ז"פ שיכול להבדיל גם בעוד היום גדול ול"ד למה שנתבאר בסי' רצ"ג ס"ג דדוקא מפלג המנחה דשם מיירי בשבת עצמו שמחשיך על התחום וכדומה דמקודם יום שבת עדיין ול"ש הבדלה אבל כאן הוא צריך להבדיל על מ"ש העבר ובכל עת שמבדיל סגי וז"פ ועכ"פ הם לא הבדילו ומה שיש להסתפק הוא אם הבעלי ברית שמותרין מן הדין לאכול אם צריכין שיאמרו נחם בברכת המזון ובש"ע לא נזכר בסי' תקנ"ז רק סתם מי שאכל בט"ב יאמר נחם בבהמ"ז ולא נזכר אם גם זה בכלל ואולי לא מיירי רק מחולה וע"ד שנזכר בסי' תרי"ח ס"ו אבל הבעלי ברית כיון שיו"ט שלהם הוא פשיט' דביו"ט אין לומר נחם. ולפענ"ד נראה דמ"מ י"ל נחם דבאמת ישראל צריכין לנחמה וגם הוא אף שיו"ט שלו מ"מ צריך לנחמה ובשלמא ביו"ט בעצם אין לומר נחם דיום הוא בשמחה ואסור להזכיר אבילות וצער בו אבל כאן היום יום מר הוא רק שיו"ט שלהם הוא אבל עכ"פ צריכין להתפלל בעד קהל ישראל שצריכין נחמה הן אמת דמהמעשה שהביא המג"א סי' קל"א ס"ק י"ז והעט"ז בסי' תצ"ג שהרב מהר"א הלוי נענש על שאמר נחם בל"ג בעומר לפי שיו"ט הוא לא משמע כן ואולי שם הוא יו"ט של כל ישראל שכלם שמחים בהלולא דרשב"י אבל באמת גם שם תמהתי דהרי אדרבא במות צדיק וחכם יש להתענות ואנו מתענין על מיתת צדיקים ואיך נעשה יו"ט במות רבינו הגדול רשב"י ז"ל ובמות מבחר היצורים משה רבינו ע"ה אנו עושין ז' אדר בכל שנה ואם הזוהר קרא הלולא דרשב"י היינו לו שבודאי שמחה לו שהלך למנוחה אבל אותנו עזב לאנחה אבל באמת הרבה יש לדבר בזה על מה שנהגו לשרוף בגדים עליו בל"ג בעומר והם עוברים על בל תשחית וגם על מלכים ונשיאים לא התירו רק בגדי מטתו וכלי תשמישיו כמבואר ביו"ד סי' שמ"ח ס"א ובחידושי שם כתבתי דהטעם משום דבלא"ה הם אסורים לאחר דאין משתמשין בשרביטו ובכלי תשמישו שזה מכבוד המלך וא"כ ל"ש בל תשחית דאינו תועלת עוד ועיין בש"ך שם שאולי כוון לזה וגם שייך עשה דכבוד המלך שהוא כבוד כל ישראל כמ"ש התוס' בע"ז ד' י"א אבל כאן מה כבוד יש וגם הוא דרכי אמורי וכמבואר בע"ז שם ובש"ע דשורפין על המלכים ולא משום דרכי האמורי מלבד דלשאר אנשים מלבד הנשיא ומלך יש בו משום דרכי האמורי ואף הנביאים והחסידים ות"ח בכלל ובאמת שכן עד היום המנהג ביניהם כן והרבה יש לדבר בזה ומה אעשה כי בעו"ה לא ישמעו בזה לקול המורים וכבר אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' ובפרט בדבר שנהגו וחושבין ההמון שמצוה הם עושין שקשה לפרוש וישראל קדושי' ורוצים לזכות במצוה ופשיטא שבימי האר"י ושאר קדושים אשר בארץ לא היו עושים רק לימוד על קברו ותפלות ותחנונים שבמותו וביום זה יתעורר רחמים על ישראל ופשיטא שהב"י וסייעתו לא היו מניחים לעשות כזאת ורק אח"כ נתפשט המנהג ואח"כ חשבו למנהג קדום ומתייראים שלא יענשו ח"ו ואני ערב להם שאם היו לוקחים אותו ממון והיו מפרנסים עניי א"י בזה שיותר הי' ניחא לרשב"י והנאה לו והנאה לעולם. דרך כלל כמה ענינים שלא כדת של תורה גרם המורה הזה וגם במה שהתפלל מנחה בעת ההיא וקרא ויחל לא יפה עשה שמקרי רק תענית שעות וא"צ לומר ענינו וגם אין לקרות ויחל רק נחם היו צריכין לומר וגם בבהמ"ז נ"ל שהיו צריכין לומר וכמ"ש: