שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ז סימן ב׳

מכתבו לנכון הגיעני. והנה אם כי טרדו' רבות סביב שתו עלי בכ"ז מפני כי אביך הנגיד נ"י ביקש מאוד להשיבך מפני הכבוד למען הלהיב לבבך ברשפי אש אהבת התור' וגם למען כבוד חותנך שארי הרב המאה"ג מו"ה נ"ה אבד"ק ברעזאן ני' אמרתי להשיבך בקצרה אם רב או מעט כפי שתעל' מצודתי היום. הנה נסתפקת באחד שנדר ואסר על עצמו איזה דבר בתורת נדר אך בתנאי שלא יחול הנדר רק לאחר שלשים והנה בתוך הזמן נפל ספק בלבו אם אמר בתחל' שלא יחול הנדר רק לאחר שלשים או לאחר כ"ט יום וע"ז נסתפק מעלתו אם חל עליו הנדר תיכף ביום כ"ט או לא מי אמרינן בכה"ג אוקמא אחזק' וכמו שלא חל עליו הנדר מקודם קודם כ"ט כן לא יחול עליו ביום כ"ט או דלמא כיון דביום ל' יאסר עליו בודאי ל"ש לומר אוקמא אחזקתו דעכ"פ ביום ל' חל עליו הנדר בודאי ובפרט לפמ"ש הר"ן בנדרים דף צ' ע"ב דמותר לשאול על הנדר בתוך הזמן אף שעדיין לא חל עליו משום דזמן ממילא קאתי א"כ כיון דבודאי יאסר עליו ביום ל' מוקמינן אחזקה ע"כ תורף שאלתך וע"ז הארכתי ע"ד הפלפול. והנה לכאורה רציתי לומר דדבר זה מבואר בש"ס קידושין דף ע"ט בפלוגתא דרב ושמואל בקדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר דמוקי לה דקדשה בהאי יומא דמשלם שיתא דרב סבר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא היא דאייתי סימנים והיינו דלרב כיון דהשתא בוגרת אמרינן דזמן ממילא קאתי ומדהשת' בוגרת בצפרא נמי בוגרת ואף דשם תלוי במעשה שצריכה שתביא סימנים מכל מקום כיון דהסימנים גם כן עומדת להביא ביום הלז ואינו תלוי במעשה שתעשה רק כי כן הוסד בטבע היצירה שבמלאת לה ימי נערה תביא סימנים א"כ לא נקראת נערה ועוד דל"ש חזקה דאינה מחוסרת מעשה רק זמן וזמן ממילא קאתי ושמואל סבר השתא היא דאייתי סימנים היינו כל דתלוי במעשה אף שהמעשה ממילא בטבע היצירה מ"מ כיון דאפשר שלא תביא הסימנים שפיר נקרא מחוסר מעשה ולא הורע החזקה ורב ס"ל כיון דגם הסימנים אינו במעשה בני אדם רק שכן הוא הטבע שביום זה תביא הסימנים לא מקרי מחוסר מעשה משא"כ בתוך ששה אינו בטבע שתביא הסימנים שפיר נקרא מחוסר מעשה ולכך אמרו שם אילימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא היא דבגרה והא דפריך ממקוה לשמואל הוא משום דמקוה בודאי מחוסר מעשה ואפ"ה טמא למפרע וגם לרב הו"מ למפרך כמ"ש התוס' שם ד"ה ושמואל וכן הא דפריך מחומץ ג"כ מחוסר מעשה ויש להאריך שם בסוגיא ולפ"ז לדידן דקיי"ל כרב כמבואר בטוש"ע אהע"ז סי' ל"ז ס"ה א"כ אמרינן דכל שהזמן ממילא קאתי ל"ש לאוקמא אחזקה דנערות אבל באמת משם אין ראיה דש"ה דכל שהחזקה עשויה להשתנות היום ההוא וע' בתוס' שם ע"ב ד"ה מי לא מקרי חזקה וכמ"ש הר"ן וכן קיי"ל ביו"ד סי' ר"א על מקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין דל"ש להעמידה על חזקתה וא"כ אין ראיה משם ע"ז. אמנם לכאורה יש ראיה מהא דכתב ה"ה פ"ב מאישות הי"ט בשם הרמב"ן דקטנה שלא נודעה אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמרא דינה מפורש וי"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר הספיקות ועיין מלמ"ל שם ששיכל ידיו לפרש פירוש חדש דכפי פשיטו דעכשיו היא בספק זה ק"ל דלא עלה על דעת לומר שגדולה היא והביאה סימנים ודלמא קטנה היא ושומא בעלמא נינהו וע"כ פירש בדרך אחר ותמה על המהרח"ש שהבין הדברים ככתבם ובאמת שפירוש המלמ"ל תמוה כמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ואו ולפמ"ש י"ל כיון דהביאה סימנים שוב ל"ש לומר דמחוסר מעשה דהמעשה נולד לפנינו רק דתאמר דשומא הוא וע"ז שפיר י"ל כיון דזמן ממילא קאתי ואין כאן חזקת קטנות כלל וא"כ שוב י"ל דמחזקינן לה בגדולה ודו"ק. אבל לפי"ז שוב יקשה דא"כ יפול כל חזקת קטנות דהא הזמן ממילא קאתי וא"ל דשם מחוסר מעשה דצריכה להביא סימנים דא"כ מה הקשו התוס' ביבמות דף ס"ט גבי ספק בן ט' דלמה לא נעמידנו בחזקת קטנות כמו שהיה מקודם וע"ש תירוצם דמיירי דהשתא דאתי לפנינו ודאי בן ט' וכמה כרכורים כרכר בזה המהרי"ט בסי' י"א וסי' מ"א ונ"א לבאר דברי התוס' בתירוצם דדוקא כיון שהשתא הוא בן ט' לפנינו הוא דחזקת קטנות לא חשוב חזקה אבל כל שהוא ספק בן ט' מחזקינן בחזקת קטן והא שם הוא אינו מחוסר מעשה סימנים דבן ט' ובן שמנה ופחות שווים הם רק דבן ט' ביאתו ביאה א"כ ל"ש לאוקמא אחזקה דזמן ממילא קאתי וע"כ דכ"ז שאיכא לאוקמא בחזקת קטן מחזקינן אף שהזמן ממילא קאתי וז"ב לדעתי ולפענ"ד היא ראיה ברורה שאין עליה תשובה וגם מה דמוקמינן להאשה בחזקת טהרה אף בסמוך לווסתה ולא נימא כיון דזמן ממילא קאתי וא"כ בווסת התלוי בימים כל שהוא סמוך לווסתה נחזיקה בטמאה דזמן ממילא קאתי ובאמת דאם נימא דבסמוך לווסתה ל"ש חזקת טהרה היה מיושבים דברי התוס' ביבמות דף ס"ב דכתבו דסמוך לווסתה דאוריית' דדרשא דוזהרתם שיפרשו סמוך לווסתן היא מה"ת ובאמת שהוא תמוה כיון דווסתות דרבנן איך אפשר בסמוך לווסתה דתהיה דאוריית' ולפמ"ש א"ש דבשלמא בווסת עצמו שפיר אמרי' דיש לה חזקת טהרה ואמרי' דלא נטמאה כל שעבר זמן ווסת אבל בסמוך לווסת ל"ש חזקת טהרה דכיון דבזמן ווסת יש לחוש שתראה וזמן ממילא קאתי א"כ ל"ש חזקת טהרה אבל כל שעבר זמן ווסת ל"ש לומר דזמן ממילא קאתי דע"ז גופא אנו דנין ואמרי' דגם באותו זמן לא ראתה דיש לה חזקת טהרה אבל סמוך לווסת שפיר חיישי' שמא היא שעת ווסתה ממש ובאותה שעה אתרע חזקת טהרה שלה וכעין זה כ' בשו"ת נוב"י בחלק יו"ד סי' נ"ה אבל באמת כל הפוסקים כתבו דגם סמוך לווסת' היא מדרבנן וע' בב"י יו"ד סי' קפ"ז וע"כ דל"ש האי סברא ובגוף קושית הקדמונים הנ"ל הרבה כתבתי בחידושי להלכו' נדה: