שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ו סימן ט׳

ודרך אגב אבאר במ"ש הקצה"ח סי' כ"א להשיב על דברת הצ"ץ שמחלק בין קידושין לשידוכין דבקידושין כבר נתבטלו הקידושין כל שעבר על תנאו משא"כ בשידוכין וע"ז כ' הקצה"ח דגם בקידושין יכול למחול התנאי כמבואר באהע"ז סי' ל"ח סל"ה וע"ז שאל אותי ב"ד החריף כמוה' יצחק ני' דבזה ל"מ מחילה דשם אינו מבואר בתנאי לזמן ועבר הזמן דכל דכבר עבר הזמן מה מועיל מחילתו הא כבר נתבטל ע"ש. ולכאור' יפה טען. ולכאור' רציתי לומר דכיון דבתנאי ע"מ שאין בה מומין וכדומה א"כ תיכף שיש עליה מומין הוה כמתנ' על זמן דמ"ל שהזמן עבר או שאר תנאי דתיכף עבר ואפ"ה מועיל ומטעם דכיון דהתנ' להנאתו לא כוון רק שיתבטל אם יקפיד כשישמע וכל שלא הקפיד לא נתבטל וה"ה בזה מיהו אכתי ל"ד דשם הוה ע"כ התנאי אם יקפיד וכל שאינו מקפיד לא נתבטל אבל כאן הרי הגביל זמן לקיום תנאו וכל שעבר הזמן הרי לא נתקיים ובטל התנאי וראיתי בסעיף ל"ז שאם קודם שהלך נתרצו שניהם להאריך הזמן רשאי הרי מבואר דיכולין להאריך הזמן ולא נתבטל התנאי ואף דהט"ז הקש' ע"ז עיין בא"מ מ"ש בזה דאתי דיבור ומבטל דיבור יעו"ש ודבריו נכונים. אמנם לכאור' עדן יש לעיין דשם מיירי קודם הזמן הי' מאריך הזמן בזה שפיר אמרי' דיכול להאריך התנאי אבל כאן דכבר עבר הזמן מה יועיל מה שמוחל סוף סוף כבר עבר הזמן. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הט"ז מהך דיו"ד סי' רכ"ח סל"ט ולפמ"ש א"ש דשם מיירי כשרוצ' להאריך לו הזמן אחר שכבר עבר זמן המוגבל בזה אינו רשאי אבל תוך הזמן יכול להרחיב לו הזמן וגם הב"י שכ' שם דאם התנה בתחל' שיוכל להאריך הזמן רשאי כוון לזה דטרם שעבר המועד יכול להרחיב לו הזמן ולא כשכבר עבר והאורחת חיים שמביא הב"י בבדה"ב שם שחולק על הדין הוא משום דמשמע ליה להב"י דמיירי שרוצה למחול לו בהגיע הזמן ובזה אינו מועיל ואם כוונת הא"ח טרם שהגיע הזמן א"כ לא יפלוג על הדין ועש"ך שם ס"ק א' ולפ"ז עכ"פ בנ"ד שמחל אחר הגעת הזמן ל"מ מחילה ולא צדקו דברי הקצה"ח אך נראה דאם לא עבר בפשיע' רק שנאנס כנדון הצ"ץ ודאי מועיל הרחבת הזמן דבאמת כל שמצד אונס עבר הזמן עכ"פ לא מקרי עבר דאונסא כמאן דלא עבר וניהו דמ"מ לא קיים התנאי אבל מ"מ לא מקרי עבר הזמן ושוב יכול להרחיב הזמן וצדקו דברי הקצה"ח כנלפענ"ד ברור: