שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ג סימן ב׳

מכתבך עם ח"ת הגיעני ואם כי הימים ימי תחנונים ורצון הם בכ"ז שמתי פני להשיבך מפני הכבוד מ"ש על דברת המהרי"ט בחא"ה סי' כ"ו דמיגו לכוף לחלוץ לא אמרינן דהוה מיגו להוציא וביאר התומים בכללי מגו אות ז' דהו"ל מגו להוציא הכתובה דיש לה להיבמה הכתובה מנכסי בעל הראשון וע"ז שאל מעלתו דמה יענה ביום שידובר בו סוגית הש"ס ביבמות דף קי"ז בהחזיקה מלחמה בעולם דאבעיא אם נאמנת במיגו והא הו"ל מיגו להוציא הכתובה דנאמנת גם על הכתובה דחזרו ב"ה להורות כב"ש. הנה לכאורה יפה העיר אבל לפענ"ד ל"ק דבאמת לכאורה דברי התומים תמוהים דל"מ מגו להוציא דכתובה אף בלא כתב יש לו דין שטר ובשטר אמרי' מגו להוציא וע' בש"ך בכללי מגו מ"ש בזה. אך נראה דכל הטעם הוא משום דכיון דנתחייב בשטר הו"ל כגבוי כמ"ש הכנה"ג באורך וא"כ ל"מ מוציא ולפ"ז כיון דביבמה הכתובה על נכסי בעלה הראשון א"כ היא מוציאה מיד היבם ולגביה נקראת מוציא ממש דהוא לא נשתעבד בכתובה ורק בל"ל נכסים תקינו לה משני אבל שפיר הוה מגו להוציא דהנכסים כעת הם של היבם שהוא יורש שלו וז"ב כשמש. ולפ"ז שוב אין מקום לקושייתו דשם באמת שפיר ל"מ מגו להוציא דהא הכתובה דינו כשטר ול"ש מגו להוציא וז"ב. ובלא"ה הא בברי ושמא אמרי' מגו להוציא וע' בכללי המגו סי' פ"ב וא"כ שם הא היא טוענת ברי אף דחיישי' לבדדמי אבל היא טוענת ברי שמת על מטתו ואנחנו לא נדע משא"כ ביבמה שם שניהם טוענים ברי והוה מגו להוציא וז"ב. ומ"ש מעלתו באות ב' להקשות על הר"ן פרק האיש מקדש גבי מקדש במלוה ובעל שכתב שם ראיה דחופה אינה קונה וכתב הר"ן דחלוק מסבלונות ואמרינן דגמר ובעל לשם קידושין וע"ז דייק מעלתו מהר"ן דגם אם ל"ש חזקת אאעבב"ז ג"כ אמרינן דגמר ובעל לשם קידושין וע"ז הקשה דלפ"ז הדרא קושית התוס' בהמדיר דף ע"ד על רב לדוכתא דא"כ מ"ד דל"ק בבעל ע"כ דלא כרב ול"ש תירוצם דלהר"ן י"ל דגמר ובעל לשם קידושין זה תורף דבריו בקצרה ומסיים שלא מצא ידיו ורגליו בזה. הנה לא ידעתי התחלה לקושיא זו דמלבד שהמעיין יראה שאין הכרע לדבריו שהר"ן יסבור כן דאף בלא חזקת אאעבב"ז ג"כ נימא דגמר ובעל אף גם דאף אם יהיבנא ליה זאת מ"מ אטו רב לא יכול לסבור בזה כת"ק ובכ"מ אמרי' רב תנא ופליג ומכ"ש במקום דרבנן ס"ל כוותיה והתוס' רצו לאוקמא כל התנאים שלא יחלקו על רב אבל אין קושיא להר"ן בזה אף גם דלרב י"ל דלשיטתי' ל"ש לומר דגמר ובעל לשם קידושין כל שאין החזקה דאאעבב"ז דהרי רב מנגיד על מאן דמקדש בביאה ומשום פריצותא ואף בשדיך וע' קידושין דף י"ב וא"כ מהכ"ת לומר דקדיש בביאה ובפרט אם לא ייחד העדים לקידושין וז"ב ודו"ק: