שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ל״ב סימן ב׳

אשר הראה לי דברי הגהת אשר"י פא"ט באות מ"ה שכ' דכולי' של איל נמצא בשפיר ולא היו בשר כלום אלא היתה מלאה מים צלולין רק שבמקו' הלובן היתה שלם והכשיר ובכולי' של פרה היתה שלחופי' ונכרת מקום חריץ והכשירו' רבותינו שבמגנצ' עכ"ל וע"ז שאל מעלתו מ"ש בכולי' של איל שבדקו על מקום הלובן וכאן כתבו סתם שניכר מקום החריץ ואמר מעלתו ליישב עפמ"ש הט"ז להקשו' דלמה בדקו אם הלובן שלם הא עיקר תלוי בחריץ עצמו וכ' התב"ש ליישב דחיישינן שאינן בקיאין כ"כ בין צלולין לעכורין ולפ"ז הא שלפוחי' היא סימן לצלולין כמ"ש הש"ך בסי' ל"ז ס"ק ט"ו לענין בועה וה"ה בזה לא הצריכו לבדוק על לובן זה תורף דבריו. והנה אם כי דבר חכמה אמר אבל מלבד שאינו מוכרע שיהי' שלפוחי' תמיד סימן מובהק לצלולין וזה מקבלת הבודקי' בבועה שם ואין מדמין בזה אף גם דמדברי הרמ"א סי' מ"ד ס"ב שכ' ואפי' נמצאו מים זכים בשלפוחי' משמע דשלפוחי' מגרע גרע מדכתבו בלשון אפי' ולדברי מעלתו הוא להיפך ובאמת שגם מצד הסבר' יותר גרע שלפוחי' שנרא' שהמים הם נפרדי' בפ"ע מקובץ בשלפוחי' ולא יבא להתחבר עם הכולי' וגם לפמ"ש התב"ש סי' כ"ט דבדבר שבתולד' כגון מים בראש כל ספק טריפ' ולא מועיל חזקת יב"ח דרוב בהמו' אין להם מים ע"ש ולפ"ז ממיל' שלחופי' מגרע גרע שבא בתולד' מן הסתם דמהיכן יבא שיהיו שלחופי' וכל ספק שבה להחמיר משא"כ בלא שלחופי' וע"כ נרא' דאדרב' בשלחופי' מגרע גרע ומ"ש וניכר מקום חריץ היינו המקום שמגיע לחריץ לא החריץ ממש וע' באו"ח שהובא בב"י שכ' כעין לשון זה יעו"ש ובלא"ה רואה אנכי שאין הלשון מדוקדק כ"כ בענין זה שבס"א נקט בש"ע מקום חריץ ובס"ב נקט עם הלובן אלמא דאין קפיד' בלשון בזה. ובאמת שלכאור' צ"ע כיון דנקט פרה ואיל והרי פרה ואיל הם יותר מבני שנה כמ"ש הרמב"ם פ"א ממעש' הקרבנו' וא"כ לשיטת הפוסקי' בסי' פ"א דמכשירין בגבינו' מטעם רוב ואזלינן בתר חזקה שלא נתברר' א"כ גם כאן יש להלך בתר חזקה ובשלמ' בשלחופי' יש לומר כמ"ש התב"ש שבסי' כ"ט דבכה"ג שהי' בתולד' ל"מ חזקה וכנ"ל משא"כ בכוליא של איל קשה וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הפר"ח סי' נ"ז דבדבר שסופו לטרוף כמו בשביר' הגף שעיקר בשביל שסופו לנקוב הריאה ל"מ יב"ח. איברא דלפ"ז לכאור' יקשה מה מקשה התוס' בחולין דף י"א מפרה בת שתים דנוקמא אחזק' וניחוש לטריפ' שסופו לנקוב. אך ז"א דלהס"ד שם דאזלינן בתר חזקה שלא נתברר' א"כ כיון שעכ"פ לא נטרף עדן והחשש הוא שסופו לטרוף עכ"פ כבר יש לו חזקת כשרו' וז"ב ודו"ק ובמק"א הארכתי בזה. מיהו לפמ"ש האחרוני' דחזק' על להבא לא אמרינן ורק לעבר שייך חזקה א"כ יש לומר דבאמת חיישי' שסופו לטרוף ול"ש בזה חזקה דבאמת אמרי' שכעת הוא כשר ורק שסופו לטרוף וע"ז ל"ש חזקה והוה כמו שמא ימות דחיישי' ותלוי בפלוגתת הר"מ מיוני ור"ת בקידושין דף מ"ה ע"ב וע' נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ג' ובתשוב' הארכתי בזה ואכ"מ. אמנם אי קשיא הא קשיא דאכתי מה מקשים התוס' לוקמא הפר' בחזק' כשרו' שהרי חי יב"ח דהרי יש לחוש שמא טריפות' ע"ש העתיד ובכה"ג לא מועיל יב"ח כמ"ש הפר"ח וא"ל דא"כ שוב הי' לה עכ"פ חזקת חיות וכשרו' עד שלא נטרף וכמ"ש דז"א דמשכחת לה בכה"ג שיש לה שלחופי' במים זכים וכדומ' דמטרפינן ע"ש שעתיד להגיע אל החריץ ובכה"ג ל"ש חזקת כשרו' כמ"ש התב"ש דאף למאן דמכשיר בגבינו' בכה"ג שנולד הריעות' מחיים לא מוקמינן אחזק' דהרי אתרע לה רובא וא"ל דהרי אדרב' לכך לא חיישי' לזה משום דיש לה חזקה מכח רוב דז"א דהא להס"ד כאן דלא אזלי' בתר רוב ל"מ חזקה הבאה מכח רוב וקושי' התוס' לא הי' רק דניזיל בתר חזקה ורוב דשניהם גם יחד מועילין אבל כל דהחזק' אינו רק מכח רוב פשיט' דל"מ וא"כ אין מקום לקושיי' התוס' וע"כ דלא כתב"ש ודו"ק כי היא ראיה נפלא' ת"ל: