שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן ב׳

תמול לעת ערב בהיותו אצלי הגיד לי כי תמיה לו על הגאון בדגול מרבבה שכתב בסי' קכ"ד סכ"ג ביו"ד דדעת המחבר דע"כ לא בעינן שכשוך אלא במקום שאפשר לשכשך במגע ההיא שאז אם לא שכשך אין דרך ניסוך בכך שעיקר ניסוך שלהם היה בשכשוך וכיון שאפשר לשכשך ולא שכשך ודאי אינו מנסך אבל במקום שא"א לשכשך דרכו לנסך במגע בלי שכשוך ולכן אסור אף בלי שכשוך ע"ש וע"ז תמה מעכ"ת דא"כ בהא דאמר ר"א בע"ז דף נ"ט ע"ב נקטוה לידיה כי היכא דלא לשכשך הי' וברצוה עד שייפא וכיון ששם א"א לשכשך דהא נקטה לידיה וא"כ ממילא אוסר במגעו בלי שכשוך וא"כ למה לא נאסר שם היין בהנאה רק בשתיה וכ"כ בש"ע בהדיא סי"ג. הנה לכאורה יפה תמה אבל אחר העיון היטב הנה אמת נכון הדבר דבאמת מצד הסברא דברי הגאון ש"ב בדג"מ נכונים דכל דא"א לשכשך פשיטא דמנסך אף בלי שכשוך ומה שהקשה משם הנה באמת המעיין שם יראה דלא מיירי שתפסו בידו כ"כ עד שלא הי' יכול להשמיט ידו ולשכשך רק שבאמת מיירי דאם היה רוצה להשמיט ידו היה יכול להשמיט ידו רק שבאמת הגוי לא היה רוצה לשכשך רק שכל שלא שמרו את ידו הוה חיישינן שמא שכשך ולא היינו מאמינין לגוי אבל כל שתפסו את ידו ראה הישראל שלא הניד ידו כלל ולא שכשך אבל כל שהיה רוצה היה יכול לשכשך ולכך כל שאם היה רוצה היה יכול לשכשך א"כ כל שלא שכשך שרי וראיה ברורה לזה ממה שפירש"י ד"ה וברצוה דכל זמן שידו תחובה ביין אם יוציאנה א"א לשמור שלא ישכשך ואעפ"י שאנו אוחזין את ידו הרי מבואר בהדיא דאף שתפסו את ידו בכ"ז חס הי' רוצה היה יכול לשכשך רק שלא רצה לשכשך ולכך ברצו את החביות דאל"כ לא היה אפשר לו לשמרו כ"כ ושוב לא היה נאמן העכו"ם לומר שלא שכשך וכן מורה לשון הרמב"ם פי"ב ממ"א ה"א והש"ע סי"ג ותפסו את ידו קודם שיוציאה ולא ינידה דמשמע שלא הנידה ברצונו אבל כשהוא רוצה הי' יכול להנידה וז"ב ודו"ק. ובזה אמרתי ליישב ע"ד הפלפול קושית התוס' שם דאמאי לא נאסר משום הכנסת ידו מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דר"א לשיטתו דאמר שם בסמוך האי נכרי דנסכי' יינא דישראל בכוונה אע"ג דלזביני לנכרי אחרינא אסור שרי לי' למשקל דמי' מהאי נכרי מ"ט מקלא קלי לי' וכן קיי"ל בסי' קל"ב ס"א והנה מבואר בב"י שם דדוקא אם נתכוין לנסך אבל כל שהי' שוגג לא נתחייב בזה ע"ש ולפ"ז י"ל דלכך אמר ר"א נקטוה לידי' כי היכא דלא לשכשך דאז אם ישמט ידו וישכשך שוב יהיה מותר ליקח דמי יינו דמקלי קלי ליה דעל הכניסה א"א לחייבו כיון דירד להציל האתרוג עכ"פ אף אם נימא דהי' יכול לאסרו בהשכשוך מ"מ לא גרע משוגג כיון דיכול לומר דלא כוון לנסך דהוא נתכוין להציל האתרוג אבל כל שתפסו את ידו כדי שלא ישכשך והוא שכשך הרי ניכר שמתכוין לאסור וחייב לשלם דמי נזקו. והנה בגוף הענין דבעינן שכשוך דעת הב"י דאם הגביה הכלי ושכשך היין בתוך הכלי אף שלא נגע בגופו להיין אסור ואם לא הגביה בעינן שיגע בידו וישכשך ול"מ מה ששכשך בתוך הכלי: