שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ו סימן ח׳

אחר כמה שנים שכתבתי זאת מצאתי בס' בית מאיר ר"ס ס"ו שהאריך דמשמע מדברי תוס' והרא"ש ר"פ אע"פ במה שהקשו דהיאך יכול לחייב בכתובה דהו"ל דבר שלבל"ע ותירצו דדמי לשובר ומשמע דל"מ החיוב מקודם שהגיע זמן הפרעון דהיינו במיתה וגירושין ולפ"ז קשה איך שייך מחילה בכתובה הא לא התחיל החיוב כלל ולא מתורת סילוק דז"א דסילוק ל"ש רק בדבר שנעשה לטובתו דיכול לומר א"א בתקנת חכמים וע' מלמ"ל פכ"ג מאישות ובקצה"ח סי' ר"ט וסי' רע"ח אבל כתובה דאסור משום ב"ז וגם אף שתסלק עצמה מוכרח לכתוב כתובה אחרת משום דאסור לשהות את אשתו בלא כתובה א"כ ל"ש סילוק מהחוב דהא עדיין מקצת החוב עליו עכ"פ בכתובה מנה. ובזה נלפענ"ד ליישב סברת הרמב"ם ולשיטתו דל"מ מחילה בכתובה אף בכתבה התקבלתי וע' בהה"מ וב"ש סי' ס"ו ס"ק ט' שנדחקו בטעמו ולפמ"ש א"ש דס"ל דהחיוב אינו מתחיל רק לאחר זמן ול"ש מחילה בדבר שלבל"ע וגם סילוק ל"מ כיון דאסור משום ב"ז ל"ש סילוק. ובזה מיושב היטב קושית הב"ש דא"כ היאך אמרו בב"ק דף פ"ט כל לגבי בעלה ודאי מחלה והא ל"מ מחילה ולפמ"ש א"ש דבכה"ג דמכרה ללוקח א"כ כל שאינו אסור משום ב"ז וגם יכתוב לה כתובה אחרת בכה"ג שייך סילוק שמסלקה עצמה כל כחה מהכתובה הלז דבלא"ה כבר מכרה לאחר הכתובה ושוב שפיר מצי לסלק נפשה מהכתובה הלז דהא כבר נסתלקה ע"י מכירה וז"ב ודו"ק. הן אמת דגוף דברי הבית מאיר תמוה דנראה דשייך החיוב מזמן הכתיבה רק שז"פ לא בא רק בעת מיתה וגירושין וע' בהפלאה בכתובות שם ר"פ אע"פ שהאריך בזה. אך מ"ש שם להקשות דלמה יתחייב שואל באונסין הא הו"ל אסמכתא דאין בידו לשמור מאונסין לא זכר שם שזהו קושית הרמב"ן הובא בב"י בחו"מ סי' ר"ז בדיני אסמכת' וכ' דאדרבא כיון דחייב עצמו בדבר שאין בידו כלל ל"ש אסמכתא רק בדבר שבידו ואינו בידו וגם ההפלאה תירץ כן מדעתא דנפשיה אבל עכ"פ ביאר שם דהחיוב מתחיל מתחלת הכתיבה ע"ש ודו"ק: