באו לפנינו ה"ה מ' חיים בן יעקב וואלף ואמר לפנינו איך שבחורף העבר היה בבית המאנטשארני של הבתולה אסתר בת יואל והיה שם ג"כ ר' חיים ליב בן ר' דוד ובעת היותו שם בהמאנטשארנע ראה איך שקאפרהל אחד אינו מכירו מי הוא לקח בידו טבעת שלו וגם אצבע של הבתולה אסתר הנ"ל ושמע איך שאמר לה הרי את מקודשת לי ואם הניח הטבעת על אצבעה זאת לא ראה ותיכף הלך מהמאנטשארנע ולא ראה עוד יותר אם השליכה הטבעת מידה רק קודם הליכתו משם תיכף אחר דיבורו של הקאפראהל הרי את שמע שהקאפראהל אמר הנה יש לי שני עדים. ור' חיים ליב בן דוד אמר בפנינו שאינו זוכר אם שמע הרי את מקודשת לי וגם לקיחת האצבע זאת לא ראה רק שמע שאמר הקאפראהל הנה יש לי עדים ויותר אינו זוכר ותיכף הלך מהמאנטשארנע וגם הקאפראהל הלך משם ואמר בזה"ל איך העט מיר גיקענט אגישעפט דארויס מאכען וגם אמר מען וועט דארפין דער אויס אשאלה מאכן. והבתולה אסתר אומרת שתיכף השליכה הטבעת מידה ואינה זוכרת אם אמר לה כלום. והנה לפענ"ד אין בזה בית מיחוש ומראש צורים אראנו בטוש"ע אהע"ז סימן מ"ב מבואר דדעת רוב הפוסקים דהמקדש בעד אחד אינן קידושין ואפילו שניהם מודים בדבר רק שהסמ"ג מחמיר בדבר ומבואר ברמ"א דבמקום דחק ועיגון יש לסמוך על דברי המקילין ובאמת אין כאן רק עד אחד משום דר' חיים ליב בן דוד לא ראה כלל הנתינה ואינו זוכר כלל אם שמע הרי את מקודשת לי והרי מבואר בהג"ה בס"ד דאף ששמע שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ויצא מת"י אינן קידושין עד שיראה נתינה ממש וכאן לא ראה גם אינו זוכר אם שמע כלל רק שאמר הקאפראהל אח"כ יש לי שני עדים זאת שמע ולא נשאר רק עד אחד מ' חיים בן יעקב וואלף ואם כן במקום דחק ועיגון יש לסמוך על דברי המקילין ואין לך מקום דחק ועיגון גדול כמו זה שהרי הקאפראהל הלך לו ואינן יודעין שמו אפילו לחקור עליו והרי באומרת נתקדשתי ואינה יודעת למי אסורה לכל העולם אם כן אין לך דחק גדול יותר מזה דתהיה עגונה כל ימיה מה גם שאיש מלחמה ולא נדע אם חי אם מת הנהו. ובאמת שלא מצינו חבר בדבר מכל הפוסקים הראשונים לשיטת הסמ"ג וכמ"ש התשב"ץ והמהרי"ק בשורש ק"א ואף שהתה"ד מחמיר כתב הב"י דאינו נראה כן והמהר"ם פדוואה סי' ל"ב שחוכך להחמיר כתב הח"מ ס"ק ד' שבסימן ל"ז חזר בו ואף שזקיני הח"ץ בתשובה סי' קט"ו רצה לומר שלא חזר בו כ"כ הנוב"י במהד"ק חאהע"ז סי' סמ"ך שהדבר ברור שחזר בו ובאמת מ"ש הנוב"י שם שבע"א בהכחשה גם רב פפא שאמר שחוששין לקידושיו בכה"ג מודה.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
