שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״ה (ג׳)

ויש להמתיק דהו"ל יותר מה שהזיק דכיון דאינו נקרא ממון ואינו משלם מה שהזיק ממון רק לכפרה זה אינו נקרא משלם כפי שהזיק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ליישב דברי רבינו בפ"ה מחובל ומזיק ה"ז שכתב דפטור מנזק וצער במודה מפי עצמו וחייב בשבת וריפוי ובושת והראב"ד תמה והה"מ מילא את ידו דמה ראה על ככה והא גם נזק וצער הם ממון כדאמרו בב"ק דף ד' דאמרו שם דלכך לא תני ר"א הני משום דבממונא קא איירי בקנסא לא קמיירי הרי דחמשה דברים מקרי ממון. וביותר יגדל התימה דהרי פגם באנוסה ומפותה דהוא במקום נזק חייב מפי עצמו כדאמרו בשבועות דף ל"ג ובכתובות דף מ"א וכ"כ הרמב"ם בעצמו פ"ב מנערה ע"ש שהניח בצ"ע ובאמת שדבריו מרפסין אגרי. ולפמ"ש הנה מקום אתי ליישב דברי רבינו דהרי בפ"א מחובל ה"ג למד נזק מקרא דולא תקחו כופר לנפש רוצח דרוצח בלבד הוא שאין לו כופר אבל יש לו כופר לראשי אברים ולחבלות וכן הוא בב"ק פ"ג ע"ב ואם כן כיון דרבינו פסק בפ"י מנזקי ממון הלכה ד' דכופרא כפרה שוב מקרי קנס ואינו משלם עפ"י עצמו וכמ"ש. ובזה מיושב גם מ"ש בצער דאינו משלם עפ"י עצמו דהרי בפ"א מחובל הלכה ז' למדו מדכתיב תחת אשר עינה וה"ה לכל המצער את חבירו בגופו שמשלם צער וכיון שצער כל עיקרו לא למדנו רק מתחת אשר עינה ושם הוה דבר הקצוב חמשים שקלים ועיין כ"מ שתמה באמת על רבינו דלמה למדה מאונס שהוא דבר הקצוב עכ"פ כיון שרבינו למדה משם ואם כן כיון דהוה דבר הקצוב ואינו משלם עפ"י עצמו שוב שפיר פסק דצער אינו משלם עפ"י עצמו וזה ברור. ומעתה מיושב היטב קושית הה"מ דמב"ק דף ד' אין ראיה דיש לומר דר"א ס"ל דכופרא ממונא ואנן קיי"ל דהוה כפרה ומדף פ"ד כבר כתב הה"מ בעצמו דשם על בושת ופגם קאי דהוה ממון ע"ש ובלח"מ וגם מפגם דאנוסה ומפותה לא קשה דשם לא הוה קנס רק ממון גרידא ולא מקרי כופר שוב חייב מפי עצמו ואף דשם חייב בצער באמת כבר נתקשה בזה הכ"מ פ"ב מנערה הי"ב ע"ש מ"ש בשם הנגיד רבינו יהושע נכד הרמב"ם אבל לק"מ דבאונס גופא לא למדו הצער מתחת אשר עינה כ"א מונתן האיש השוכב עמה דהנאת שכיבה לבד חמשים כסף ואם כן הצער הוה דבר שאינו קצוב ושפיר חייב מפי עצמו ועיין כתובות דף מ' ע"ב דנחלקו בזה אביי ורבא ועיין בפ"ב מנערה הלכה א' ובכ"מ שם אבל בצער דחובל דלא למד רבינו רק מתחת אשר ענה והו"ל דבר הקצוב ואינו חייב מפי עצמו וז"ב בישוב דברי רבינו התמוהים מכל צד. ומה שהוצרך רבינו לחדש דבושת אינו מגיע לו רק בפני ב"ד אף דבושת הוה ממון היינו משום דבושת הכל לפי המבייש והמתבייש ואם כן מה שמשלם לפי המבייש שהוא אדם קל או להיפך זה אינו כפי שהזיק ולא חייב מפי עצמו לכך הוצרך רבינו לחדש דאינו מגיע רק בעת בואו לב"ד ואם כן לא מקרי מפי עצמו כנלפענ"ד ליישב דברי הרמב"ם ורבו ר"י הלוי מהשגת הה"מ וכבר קדמו הרמב"ן בחידושיו לשבועות שם להשיג על ר"י הלוי ואמר שטעה בזה. ולפמ"ש לא טעה בזה.