שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״ב (ג׳)

והנה אופן השותפות נראה לי אף חלק מאה או אלף בהדבר יכול ורשאי דעכ"פ יש לו שותפות ועושה בשביל חלקו ושרי ולכך מותר להיות שותף כפי ערך שכר המלאכה המגיע לו בבנין הבית. והנה אף דמבואר בטוש"ע סי' רמ"ה שם דצריך להתנות שיהיה שכר שבת לעכו"ם וכנגדו יום אחד להישראל וכאן לא שייך זאת דהא אינו מסויים ומוגבל מלאכה זו שעושה ביום השבת ולמלך אין שוה כלום כל מלאכה כל שיפא ושיפא בפ"ע כ"א בכלות כל הבנין. והנה ל"מ אם העכו"ם האומן הגדול שאינו עושה בעצמו רק עפ"י פועליו העכו"ם בודאי מותר וכמ"ש הרמ"א סימן רמ"ה ס"ק א' וס"ק ח' אבל לפענ"ד אין צורך לכל זה דבשלמא שם דהריוח מגיע ממה שעושה בשדה או בתנור ואם כן כל שלא התנה כיון שהפרי הוא מה שעבד בשדה ואפה בתנור שפיר נהנה ממלאכת שבת אבל כאן זה גופא עיקר הנאה מה שנגמר הבנין והוא מרויח מה שעשה בזול ולוקח יותר בעד המלאכה אם כן מה שייך כאן מלאכת שבת הא כיון שהעכו"ם יש לו שותפות אם כן הוא עושה אדעתא דנפשיה שיהיה לו חלק בריוח ומה הנאה הגיע לו ממה שעשה בשבת הוא אינו נהנה רק במה שנגמר הבנין ואם כן הבנין בעצמו לא נתוסף במה שנעשה בשבת מבחול דבשלמא אם עבד בהשדה או בתנור א"כ אותה העבודה או האפייה נתרבתה באותו יום מה שאין כן בזה כנלפענ"ד. והנה היה מקום אתי ליישב בזה הרבה דברים אך אם אמרתי לבאר בזה השיטות היה צריך לבאר כל הסוגיות סוף פ"ק דע"ז ולהאריך בכל השיטות ואם אמרתי להתחיל אין מספיקין ואין מפסיקין ע"כ כיון דמגמר לא גמרינן אתחולי נמי לא מתחלינן והנראה לפענ"ד כתבתי ועיין שו"ת מהר"י באסאן סי' ג' בלחמי תודה ובפנים מאירות ח"א סי' מ"ח לענין היתוך זכוכית מ"ש בזה ודוק ועיין בש"ע ס"ה לענין אם נתן מעות לעכו"ם להסתחר דמועיל דעכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד אף שמגיע ריוח הרבה לישראל ומבואר כמ"ש למעלה וכאן כיון שנכתב הקאנטראקט בערכאות כפי נימוסי הקיר"ה היתר שלו שיעשה שותף ומותר וכמבואר סי' רמ"ו דמעלה בערכאות לפרסומי מלתא וגם יש היתר משום דסתם גוי מפעי פעי וכדאמרו בחולין דף קל"ג גבי דגוי יתיב אמסחתא ודוק וכל דהדבר אמת ל"ש מ"ע כמ"ש ה"ה והובא בט"ז סי' רמ"ג דלא שייך מ"ע כל שאילו יחקר יתוודע לו האמת שנעשה שותף ודוק