שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״א (ג׳)

אך נראה דכוונת רבותינו בעלי התוס' דשאני סתם כלי של עכו"ם דאנו דנין על כלי אחת שפיר שייך הספק שמא לא נשתמש בה היום אבל כל שאנו דנין על כלי מדין שהיו עמים רבים וכלים מכלים שונים וא"כ פשיטא דמן הסתם נשתמשו בה היום ועכ"פ אין הספק שקול ולא נשאר רק ספק דשמא לא נשתמשו בדבר האיסור ואת"ל שנשתמש בדבר איסור שמא דבר הפוגם וע"ז חידש דיש ס"ס להיפך שמא נשתמש בדבר הנ"ט לשבח ואת"ל בפגם דלמא נשתמשו בדבר חריף דל"מ לפגם ומעתה לא קשה כלל קושית הרשב"א על רבותינו דוק ותשכח. ובזה מיושב היטב מה דאמרו טעם כעיקר מגיעולי עכו"ם והקשו כלם דלמא היה בשביל בב"ח ולפמ"ש אתי שפיר דבשביל בשר בחלב שוב ל"מ דבר חריף דמכל מקום הוה נ"ט בר נ"ט ואף דבדבר חריף ל"מ נ"ט בר נ"ט והיינו משום דדבר החריף מוציא כל הטעם הא זה ודאי אינו רק דרבנן ול"ש גיעולי עכו"ם מן התורה ובחידושי ליו"ד סי' פ"ח כתבתי דזה עכ"פ לא הוה ספק השקול דלמא רק מבב"ח דלמא משאר דברים האסורין ול"ש גיעולי עכו"ם והארכתי בזה ואכ"מ ודוק.