שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ח (ג׳)

וא"ל דהרש"ל לא אמר רק אבילות דרבנן ושם אנינות הוא מן התורה דמלבד דאין זה מוסכם אי אנינות הוא מן התורה ודעת ר"ת ור"י דאף בזה אינו רק דרבנן וגם דעכ"פ לשיטת רשב"ם דמפקינן ירושת הבעל דהוא מדאורייתא ומכ"ש באנינות וגם לפ"מ דמשני הש"ס ניהו דאנינות לא חיילא עליו אטרודי מי לא מטרד ופירש"י ובקדשים בעינן שמחה וגדולה ובתו"י הקשו ע"ז דא"כ טבעה ספינתו בים ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"ג ואמרתי בחידושי עפ"י מה דאמרו בסוכה דף כ"ו דאבל חייב בסוכה ואף דמצטער פטור התם צערא דממילא אבל הכא איבעי לי' ליתובי דעתי' והיינו דכיון דהמצוה היא שישב בסוכה ואין האנינות פוטרו מזה א"כ אבעי לי' ליתובי דעתא האבל ולפ"ז כאן דכתיב למשחה ולגדולה ובאמת מחוייב שיתאבל וא"כ היא מצוה שיתאבל ולא יהיה בשמחה וא"א לו ליתובי דעתי' א"כ שוב אינו מחוייב ול"ד לטבעה ספינתו דמחוייב ליתובי דעתי' ולפי זה מוכח דאף דמגרשה ולא חל אנינות אפ"ה מצוה להתאבל דהרי באמת היתה אשתו רק שגרשה עפ"י מצות התורה וא"כ מכ"ש במי שנתן עיניו לגרשה ולא גרשה דחייב באבילות ולפענ"ד יש להמתיק הטעם דדוקא אנינות לא חל דאנינות לא חל רק על מי שצריך לקבור אותה וא"כ כל שגרשה ואין החיוב עליו שוב לא שייך אנינות משא"כ אבילות דהוא משום דלבו מר כל שלבו מר חייב באבילות דלא גרשה רק במצות התורה ועיין באהע"ז סימן קמ"ה דאשה שנתגרשה על תנאי ומת הבעל אין איסור בדבר אם רצונה להתאבל ע"ש ומזה קשה לי על מ"ש הלבוש הובא דבריו בשו"ת מהר"ם לובלין דלא מצינו גט על תנאי דבקרא לא כתיב רק אם לא תמצא חן בעיניו אבל כל שאוהבין זא"ז ואין מגרשין רק בשביל סבה שלא תזקק ליבם מנ"ל דהוה גט וצ"ע דלא זכר שכל גיטי כה"ג הי' בלא סיבה רק משום שלא יהי' ב' נשים ויש לחלק. יהיה איך שיהיה הדבר מבואר בש"ס דלא כהרש"ל. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש רבינו דכה"ג מקריב אונן ואינו אוכל והיינו משום דכתיב ואכלתי חטאת היום אף דמקריב אונן וא"כ למה לא יהיה רשאי לאכול ג"כ. ולפמ"ש יש לומר דהרי הרמב"ם בפ"א מאבל הלכה א' כתב דמ"ע להתאבל על הקרובים שנאמר ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ד' ובספר המצות מ"ע י"ז ביאר משום שמצוה לטמא כדי שלא יחלל דין אבילות אבל מה שהביא מקרא ואכלתי חטאת היום הוא תמוה ועיין בכ"מ שהניח בקושיא דאטו בשביל שלא יטב בעיני ד' לאכול נצטוה להתאבל ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דכל הטעם דאסור לאכול הוא בשביל שאטרודי מטרד וכתיב למשחה וכדאיתא בש"ס ומעתה שפיר מוכח דאינו מצוה להתאבל דאל"כ הוה כטבעה ספינתו בים דמחוייב ליתובי דעתי' רק דכיון שמצוה להתאבל שוב אסור לאכול וזה ברור ודו"ק. ומעתה שפיר אמרו דכה"ג מקריב אונן דזה א"צ שמחה אבל מכל מקום אינו אוכל דצריך שיהיה הוא בשמחה ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה יש ליישב מה ששאל במכתב הרב הגאון מוה' יוסף באב"ד ני' אבד"ק זבאריז וסניטין על מ"ש הרמב"ם פ"ז מאבילות הלכה וא"ו דכה"ג חייב בכל דברי אבילות והקשה דהרי בש"ס אמרו במ"ק דף י"ד ע"ב דהצרוע לרבות כה"ג והא כה"ג דכל השנה כלה כרגל לכ"ע דמי דתנן כה"ג מקריב אונן ואפ"ה נוהג צרעת ולפ"ז אמאי ינהוג אבילות הא ברגל אינו נוהג אבילות וכה"ג כל השנה כרגל דמי.