שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ז (ג׳)

ומה שאמר לתרץ קושית האחרונים בהא דדייק הש"ס דאשה נעשית שליח לחבירתה ודלמא יעשו האחיות א' מהם שליח לקדש והם לא נעשו צרות דשתיהן אינן מקודשות וע"ז אמר דא"כ מהראוי שחברתה תתקדש דהיינו אחותה דלא הוה קידושין שא"מ לביאה דע"כ לא קידש לשתיהן דא"כ לא היתה נעשית שליח דהוה נעשית צרתה וע"כ דלא קידש אותה רק חבירתה דהיינו אחותה. אם כי דבר חכמה אמר אבל זה דוקא למ"ד קידושין שאמ"ל לא הוה קידושין אבל לאביי לא מוכח מידי דאף דאמר הראויה לביאה ולא תהיה ראויה לביאה דלמא קידש אותה ולא אחותה והיא ראויה לביאה ורק דכיון דקידש שתיהן אינן ראויות לביאה א"כ לא מוכח מזה דלא קידש אותה ושפיר הקשו דלמא אחת מהאחיות נעשית שליח דע"כ תתקדש אחותה דזה אינו דמכל מקום אינה ראויה לביאה דלמא קידש אותה וא"ל דא"כ לא הוה קידושין כלל דהא נעשית צרתה דזה אינו דעכ"פ ראויה לביאה הוה אם יתרצו ושפיר קידשה והרי הש"ס לא חשב הך דקידושין שא"מ לביאה משום דמספקא ליה אם כרבא או כאביי ויש לפקפק בזה דאף לאביי מצי לאשכוחי וצ"ע בזה. אמנם בגוף הדבר דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוה קידושין דיליף לה רבא מהא דכי יקח איש אשה ובעלה לכאורה אינו מובן הטעם דלמה לא יהיה הקידושין קידושין אף שאינו חזי לביאה והרי באמת אביי חולק וקיי"ל כאביי אבל סברת רבא נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה ענין הקידושין הוא שתי ענינים שאוסרה על כל העולם ומקדשה לעצמו שתהיה מותרת לבעלה והנה כבר נודע מ"ש הר"ן בנדרים דף למ"ד דאשה לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות בעלה דהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא שתלקח אשה לאיש ומהא דאמרה הרי אני מאורסת לך אינה מקודשת ורק שהיא מסכמת לקידושי האיש והרי היא מבטלת עצמה ודעתה ורצונה ומשוי נפשה כהפקר והבעל זוכה כזוכה מן ההפקר ע"ש. ולפ"ז נראה לי הדבר ברור דל"מ אם נימא כחד פירוש של רש"י בנדרים דף מ"ו ע"ב דרבא ס"ל אליבא דר"ז דמה"ת אינו הפקר עד שיבא לרשות הזוכה א"כ כאן דהוה קידושין שאין מסורין לביאה וא"כ אינה נכנסת לרשות הבעל דהרי אסורה לו ובמה נכנסה לרשותו ולא הועילו הקידושין כלל רק שנאסרה על העולם כלו וכל שנאסרה גם לו במה זכה בה דהא היא נעשית הפקר והבעל זוכה בה ומה זכה בה כל דלא נכנסה לרשותו שאסור לו לבא עליה ואף אם נימא דלא בעינן דאתי לרשות זוכה היינו דעכ"פ נתברר ההפקר והוא זכה בו אף דלא נכנס לרשות זוכה אבל כאן דאמר אחת משתי אחיות מקודשת לי א"כ לא נתברר מי הפקירה עצמה וא"כ איך אפשר שיזכה בה כמי שזוכה מן ההפקר דהפקר יכול להכניס הדבר לרשותו וכאן כיון דאינה מותרת לו ל"ש שנעשית הפקר ולא זכה בה הבעל וז"ש דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה והיינו דהוא צריך שיזכה בה כזוכה מן הפקר וכל שאסורה לביאה הרי לא זכה בה ובמה נכנסה לרשותו וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דא"כ כל ח"ל דאינן ראויות לביאה ואפ"ה הוה קידושין וכתבו לחלק היכא דהאיסור בא ע"י קידושין הוא דלא מקרי קידושין כל שאמ"ל משא"כ ח"ל דגם בלי הקידושין אסורה לו ודבריהם תמוהין בין לתירוצם דא"כ מחזיר גרושתו דכ"ע מודים דאם בעל ולא קידש דאינו לוקה מאי איכא למימר א"כ עיקר האיסור בא ע"י הקידושין ולשיטת הרמב"ם דכל ח"ל אינו לוקה אלא א"כ קידש בתחלה מא"ל וכבר האריך בזה הרב המקנה בחידושיו שם ע"ש.