שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ג (ג׳)

והנה הר"ן כתב דלכך בקונם אסור בחילופיהן ובגידוליהן משום דהו"ל כהקדש וראיתי בפני משה שהקשה הא משנה מפורשת בפ"ט דתרומות משנה ד' דגידולי הקדש ומעשר שני חולין ופודה אותם בזמן זרעם ואף דלא פדה אותם הרי הגידולין חולין כמ"ש הרמב"ם בפ"ב ממעילה הי"א ואף בדבר שאין זרעו כלה וכאן בקונם אסור אף בזרעו כלה ע"ש שהניח בקושיא. ואני אומר דאין מקום לקושייתו דהנה בהקדש ודאי דלא שייך דבר שיל"מ במקום שכבר בא ליד הקדש והן פירות הקדש וליתא בשאלה אבל בקונם דאיתא בשאלה דמי להקדש דאסור כל דאיתא בשאלה אבל ז"א דהא הקדש מקרי דבר שיל"מ דהא יוכל לפדות כמבואר בנדרים דף נ"ח דהקדש מקרי דבר שיל"מ דיכול לפדותו וגם במעשר שני באמת הו"ל דשיל"מ כל שמכניסו במקום שיכול לפדותו. וראיתי בהלכות מעשר שני פ"ו הט"ו דהרמב"ם מחלק באמת במעשר שני דאין הגידולים מותרים אם זרעו לאחר שנכנס לירושלים ועיין בכ"מ שרבינו הוציא כן מדברי הירושלמי ולפ"ז צ"ל דבהקדש לא שייך לאסור הגידולים דניהו דבאו מכח ההקדש דלא עדיפי מולדות קדשים דאיכא פלוגתא אם במעי אמן הן קדושים או בהווייתן הם קדושים ומכ"ש בזה דהזרע שנזרע נפסד בקרקע ומזה נצמח פירות אחרות וההפסד קודם להויה א"כ מה בכך שנצמח מכח ההקדש הא ההקדש כלה ונפסד והפירות אינם באים רק מכח הקדש שכבר נפסד ועיין בחולין דף נ"ח ובתמורה דף ל"א אימת קא גדלה לכי מסרחא וכו' וה"ה בזה והא דפודה בזמן זרעם היינו דקא מפסיד להקדש גוף הפירות אבל הגידולין לא שייך לאסור כלל ואף במקום שאין זרעו כלה עכ"פ נכלה ונפסד בארץ ופקע קדושתו ובשלמא בקונם דאסור במשהו דקונמות הוה כקדושת הגוף ולא שייך דפקע קדושתן והו"ל דשיל"מ דאסור משא"כ בהקדש דפקע קדושתו דכלה ונפסד וז"ב כשמש ובמעשר שני כל שצריך לפדותו מקרי דבר שיל"מ ומה בכך שנפסד בכ"ז לא פקע פדיית מע"ש.