שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ח׳ (ג׳)

ובאמת לפי מה דמסיק חצי השבח שוב יוכל להיות דמיירי בלא דאקני ובזה יש ליישב במה שהקשו דלמה לא מוקי בשבחא דאתא ממילא דגובה הבע"ח כל השבח ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דמיירי בלא כתב דאקני ניהו דהשבח הוא ממילא מ"מ למה יגבה כלו הא לא נשתעבד כלל להבע"ח ואף דיכול לומר ארעאי אשבח מ"מ כל שלא כתב לו דאקני פשיטא דלא גבי דמ"מ הלוקח קני ונתן מעותיו וז"ב. ובזה מיושב ג"כ מה דהקשה אותי החריף מוה' מרדכי מיזיש ני' דלפמ"ש הש"ך ס"ק י"ב דהשבח אינו גובה בעד שבחו רק בעד קרנו א"כ מה מקשה חצי שבח מבע"ל והוא תימה רבה ובתשובה הכינותי בזה תשובה מיוחדת והארכתי בזה ולפמ"ש אתי שפיר דזה דוקא היכא דכתב לו דאקני אבל כל דלא כתב דאקני פשיטא דאף אם נימא גובה חצי שבח אבל מ"מ חצי שבח מבע"ל דהחציו השני הוא של הלוקח ודוק כי קצרתי והדברים נכונים. ויש ליישב בזה גם הקושיא השניה ששאל אותי החריף הנ"ל מהא דכתב הש"ך בחו"מ סי' קי"ב בלוה ולוה וקנה דיחלוקו דגם לראשון ניחא ליה שהרי קנה במעות של השני וע"ז הקשה דמה יענה להא דיחלוקו בשבח דשם לא שייך זאת. ולפמ"ש א"ש דאם לא כתב לו דאקני רק דלוקח השבח בסבת שדהו המשועבד לו וכיון שזה נתן כספו פשיטא דניחא ליה שיחלוקו דאל"כ היה מכסיף ארעא ודוק ועיין בר"ן פרק נערה שנתפתתה גבי האשה שמכרה בנ"מ דהבעל מוציא מיד הלקוחות שכתב הרי"ף שם דאי אתנייהו להני זוזי בעינא ואין לפני הב"ח והצ"ץ כעת אולי הביאו בעצמם ראיה זו ודוק ועין ר"פ אעפ"י לענין מטלטלין ואיתנייהו בעיניהו ואמרו שם דאף מטלטלי דאתי מחמת הראשונים הוו כמאן דאיתנייהו בעינייהו ע"ש ודוק. והנה לכאורה רציתי לומר דשיטת הב"ח הוא דהנה מבואר בחו"מ סי' ק"א דאף דבע"ח אם אין לו כסף יכול ליתן לו מטלטלין וגם מקרקע מ"מ במכר לו סחורה צריך ליתן לו מעות דוקא דאנן סהדי דזה לא מכר לו מטלטלין אם לא יתן לו מעות דוקא ע"ש ולפ"ז ה"ה לענין בע"ח דאם זה מכר לו סחורה א"כ לא מכר לו רק ע"מ שיתן לו מעות ואם לא יתן לו מעות אין המכירה מכורה ולכך כל שברח יוכל הלה להוציא סחורתו מתחת ידו. ובזה נראה לפענ"ד דלזה כוונו בירושלמי פ"ב דמ"ק הלכה ג' פרגמטיא נגבית מנכסי יתומים קטנים ופירש בק"ע דהיינו שמכר סחורה ועדיין הסחורה בעין גובין אותו מנכסי יתומים קטנים ולפע"ד הוא הטעם כיון שמכר לו סחורה והיא בעין א"כ כל שלא נתן לו הדמים המכירה בטלה דבשלמא בשאר מכירות או הלוואות דניתנה להוצאה ויכול הלה לסלקו בכל מה שירצה א"כ זה גובה חובו אבל החפץ הוא של בעלים אבל בסחורה דאנן סהדי שלא מכר לו רק אם יתן לו כסף וכל שלא נתן לו מעות אין מכירתו מכירה וז"ש דדמי לפקדון דנגבה מיתומים ול"ד להלואה דהלואה להוצאה ניתנה ולכאורה לא נודע מה הבדל יש ביניהם הא גם כאן כל שמכרה לו הא נתן לו להוצאה ולפמ"ש יש לומר דכאן כל שלא נתן לו כסף בעדו לא ניתן לו להוצאה משא"כ התם הרי הלוהו ולהוצאה ניתנה וזה יש לו חוב בידו. והנה מ"ש שם בירושלמי לכן צריכה כשיש לו עדים לפענ"ד ט"ס וצ"ל להיפך דצריכה כשאין לו עדים אבל כשיש עדים לא צריכה דהו"ל כפקדון דאל"כ הרי זה כהס"ד וגם כשיש לו עדים בודאי הוה כפקדון ועיין קרבן עדה שכתב ע"פ גרסא שלפנינו ולא הבינותי כל דברי הירושלמי לפי דבריו ועיין בש"ך סי' ק"ו שם ולפע"ד פרגמטיא שאני דדמי לפקדון ודוק היטב.