שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ט (ג׳)

והנה בשיטה מקובצת הקשה בהא דאמר הש"ס עבד כפות לו דפטור והא לא שייך קלב"מ דכבר נתחייב בהצתת גדיש קודם שנשרף העבד וכמו בגונב כיס של חבירו או חלבו של חבירו ובשלמא לר"ל דמוקי בהצית בגופו של עבד אתי שפיר אבל לר"י דלא צריך לאוקמא בהצית בגופו של עבד קשה ע"ש. ולפענ"ד נראה דלר"י דאמר אשו משום חציו הו"ל כמו הזורק חץ וקרע שיראין בהליכתו דפטור משום דא"א לאהדורי וכדאמרו בכתובות דף ל"א וה"ה כאן כל שהעבד כפות וא"א לו לברוח וא"כ הו"ל קלב"מ כיון דאשו ג"כ הו"ל כחו לר"י וחייב משום חציו וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב הא דפריך הש"ס לר"ל אלו קטל תורא עבדי' מי לא מחייב ורש"י נדחק ותוס' כתבו דהכי פריך הא בדבר שממונו היזק לא שייך קלב"מ ותמה המהרש"א דאם מכח סברא קפריך אמאי לא פריך למה פטור על הגדי והא בממונו לא שייך קלב"מ ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא כשאשו משום חציו אם כן הו"ל א"א לאהדורי ושייך קלב"מ אבל לר"ל דאשו משום ממונו והיינו דס"ל דאשו לאו כחו וכדאמר לעיל א"כ כבר נתחייב על הגדיש קודם שהצית העבד ולא שייך קלב"מ דהא תורא דקטל עבדא ודאי מחייב דלא שייך קלב"מ וגם כאן הא אפשר שלא ישרף העבד ורק דממונו הזיקו ולא שייך קלב"מ ולכך ל"ק ליה ממה שפטור על הגדי דכיון דהעבד כבר נשרף ונתחייב בקלב"מ א"כ הגדי שסמוך לו שוב פטור משום קלב"מ משום דבגדי אין בו דעת לברוח אבל על הגדיש שכבר נתחייב שפיר פריך ודוק: