שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ב (ג׳)

ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי הרשב"א סי' תר"ג דאחר שהעלה דכתבו על איסורי הנאה של תורה אינה מקודשת כתב וז"ל כיון שנכתב בדבר שאינו אלא איסור דרבנן איסור נדר חל עליו דנדרים חלין על איסור דרבנן כדאיתא בהדיא וכו' והלכך איסור שאסרה על נפשה חייל עליה והוא תמוה מאד דמה שיאטיה דנדר חל על איסור דרבנן לכאן דהא הרשב"א מיירי שנדרה הנאה מפלוני אי חשוב ככתבו על א"ה ושם חל הנדר מן התורה וראיתי להח"מ סי' כ"ח ס"ק ל"א בהעתיקו דברי הרשב"א כתב דכיון דאף באיסור דרבנן חל הנדר מכ"ש על מה שמותר לגמרי דודאי חל הנדר והוא תמוה מאד דחלילה להרשב"א שיכתוב שפת יתר כאלו דאטו צריך להשמיענו דנדר חל על דבר המותר וצריך להביא ראיה מק"ו דחל על דרבנן וד' יודע כי נתקשיתי בזה מאד ונצטערתי שלא זכיתי להבין כוונתו. ולפמ"ש דבר גדול דיבר הרשב"א דאחר שהעלה דבאיסור הנאה דאורייתא אינה מקודשת חשש אולי ירצה לקדשה באיסורי הנאה דרבנן ואז תהי' מקודשת אף שנדרה הנאה כיון דהוא א"ה דרבנן ולא נהנית משלו וע"ז כתב הרשב"א כיון דבא"ה דאורייתא א"י לכתוב השטר רק בא"ה דרבנן ועל דרבנן חל הנדר א"כ שוב אי אפשר לקדשה כיון דמדאורייתא א"י לכתוב השטר ובדרבנן חל הנדר וממנ"פ אינה מקודשת. ובזה מיושבים דברי הרמ"א דלענין נדרה הנאה שפיר כתב דבתורת שטר מקודשת דהא ל"צ הנאה כלל וא"כ מקודשת כמ"ש הר"ן בתשובה אבל בכתבו על א"ה שפיר כתב שתי דיעות מה דנסתפקו בירושלמי בזה כיון דהוא לא נתן לה כלום וז"ב. שוב ראיתי במקנה בק"א שגם הוא חתר בסימן כ"ח שם ליישב לשון הרשב"א הנ"ל וע"ש שכתב בדרך רחוק ותמהני דהדברים פשוטים כמ"ש