שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״א (ג׳)

אמנם נראה דרב יוסף פריך מר"ש דאמר עניה אין ממשכנין אותה שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה ש"ר בשכנותיה ופירש"י שאתה יוצא ונכנס אצלה ערבית ושחרית ואם כן לר"ש ע"כ שאינו מחזיר תיכף ושפיר מקשה וז"פ. ולפי זה מיושב היטב קושית התוס' דמהמשנה ל"ק דבמשנה קתני בין עניה בין עשירה ואם כן יש לומר דשם מחזיר מיד ודוק. איברא דלפי זה צריך להבין פירוש המשנה להרמב"ם שכתב על המשנה שאסור למשכן אותה שאז חשד כשתתעכב אצל הממשכן אותה וכו' ולפיכך השוה בדבר העניה והעשירה והרי לשיטתו מחזיר מיד ואם כן ל"ש החשד כלל וצ"ל דזה דוקא לרבא דס"ל אי עביד לא מהני ולכך צריך להחזיר מיד כמ"ש הריב"ש סי' תפ"ח אבל לאביי א"צ להחזיר מיד ואם כן בפירוש המשנה פירש אליבא דאביי. ובזה יש ליישב קושית הגד"ת דלהרמב"ם הרי י"ל דר' יהודה דריש טעמא דקרא ורק משום לא פלוג אסר. ולפמ"ש א"ש דזה דוקא אליבא דאביי אבל לפי מה דקיי"ל כרבא ל"ש טעם דחשד כלל ואם כן ע"כ דלא דריש טעמא דקרא כלל. איברא דלפי זה מהיכן דייק הש"ס דר"י לא דריש טעמא דקרא ודלמא בעלמא דריש טעמא דקרא רק דהכא ל"ש טעמא דקרא כלל. אמנם הש"ס שפיר מקשה דאם דריש טעמא דקרא מנ"ל באמת לר"י דגם עשירה אין ממשכנין ודלמא דוקא ענייה ומטעמא דר"ש וכאביי דאי עביד מהני וע"כ דר"י לא דריש טעמא דקרא בעלמא ושפיר מקשה.