שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ס״ב (ג׳)

ובזה מיושב היטב מ"ש הר"ן בנדרים נ"ב דמה דאסר רבא לאכול דגים שצלאו עם בשר לאכול בכותח משום דהוה דשיל"מ וע"ז הקשה החריף מוה' שמחה באב"ד מסקאהל דא"כ למה אמרו שם דאף במלחא אסור משום סכנה והלא ל"ש דבר שיל"מ וריח אינו רק משהו ומזה ראיה להט"ז סי' קט"ז דסכנה ל"מ לששים ולפמ"ש א"ש דבאמת בשאר סכנה כל שאין בו טעם הרי נתבטל הסכנה וכמ"ש בנקה"כ אבל ריח דמרגיש הריח שוב לא נתבטל הסכנה דהרי מריח בו וא"כ שוב אסור וז"ב כשמש. שוב ראיתי בישועת יעקב יו"ד סי' קט"ז שגם הוא הקשה כעין זה ולפמ"ש א"ש. ומה שהקשה החריף הנ"ל בהא דאמרו בחולין דף צ"ז כלכית באלפס הוה ופירש"י שקץ דגים קטנים והקשה דלהט"ז למה אמר לטעמיה קפילא והא אף משהו אסור ולפמ"ש א"ש דבאמת בנקה"כ חלק וכתב דכל שנתבטל הטעם שוב אזדא ליה הסכנה וצ"ל דסברת הט"ז היא כך דאטו ברור הדבר דבששים אזל הטעם רק דעפ"י רוב בששים אינו נרגש הטעם וגם דיוכל להיות שלא נתפשט הטעם כ"כ ונשאר עוד ורק דממנ"פ מותר אם נתפשט הטעם בטל ואם לא נתפשט הרי בטל ברוב וזה באיסור אבל בסכנה דל"מ ביטול ברוב יש לחוש שלא נתפשט ויש עדן סכנה וכ"כ בגליון הש"ע שם דהכמות צריך להיות בטל ברוב ובסכנה ל"מ רוב והארכתי בזה בתשובה ולפ"ז שם אמר דלטעמי' קפילא ארמאה וקפילא א"צ ששים רק שהוא מבחין שאין בו טעם כלל וכמבואר בטור יו"ד סי' צ"ח ואם כן שוב מועיל אף לענין סכנה וז"ב כשמש ודוק. והנה זה רבות בשנים הקשיתי על הרי"ף מהא דאמרו בשבת דף ס"ב דריחא לית בי' ממשא כלל הרי מבואר דאף משהו לית ביה ואחר כמה שנים ראיתי בבשמים ראש סי' קפ"א שהקשה כן וכעת נראה דלק"מ דש"ה דלענין הוצאה מה שקולט הריח ל"ש ביה הוצאה מידי דהוה מי שהוציא שלא כדרך המוציאין דהרי אינו מוציא כלל דקליטת הריח לית בו ממש ואינו ענין לענין משהו של איסור וז"ב כשמש ודוק שוב ראיתי בשעה"מ פי"א ממ"א שהרגיש גם כן בקושיתי הלא מראש יעו"ש