שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן נ״ג

נסתפקתי במי שעשה שליח לקדש לו אשה ונתן לו דינר לקדשה והוא הלך ואמר לאשה ששלח לה פרוטה לקדשה ונתרצית למי שייך היתרון אם למשלח או לשליח אי דמי למי ששלח שליח לקנות דבר ונתן לו כסף והלך וקנה בפחות דודאי שייך להמשלח ואף בנתן מעות לתת לעכו"ם וטעה נחלקו בזה הפוסקים ועיין בחו"מ סי' קפ"ד או דלמא ש"ה דהדבר אינו שוה רק סך מועט וממילא לא נתן יותר רק מפני שחשב שלא יוכל לקנות בפחות ואם נתן מעות פחות בודאי היתרון שייך להמשלח אבל כאן הא אין קצבה להקידושין וא"כ כל שנתרצית בפחות מה לו להמשלח בזה וגם אם האשה תאמר אח"כ אילו ידעתי ששלח לי יותר לא הייתי מתרצה בזה אם בטלין הקידושין או לא. והנה לכאורה חשבתי לבאר בזה דברי הירושלמי בקידושין פרק שני דאמר וכן בקידושין א"ר אבין הדא דתימר בשטר אבל בכסף לא א"ר יוסי מכיון שהאמינה תורה אפילו בכסף נמי ע"ש ודברי הירושלמי תמוהים דהתוס' מפרשים דמיירי לאחר התקנה שישבע היסת א"כ קשה דברי ר' יוסי והמרדכי מפרש דמיירי קודם התקנה שוב קשה דברי ר' אבין ועיין אבני מלואים סי' ל"ה ואני כתבתי בזה חבילות חבילות.