שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן נ׳

ראיתי בש"ע יו"ד סי' קע"ג מי שיש לו שט"ח או מלוה ע"פ מותר למכרם בפחות והש"ך בס"ק ח' מביא בשם הגהת אשר"י דבעינן שיסלק עצמו מן החוב ויזכה בו הקונה במעמד שלשתן ע"ש וכן מצאתי בספר אור זרוע הנדפס מחדש בח"א סי' תש"ע שהביא כן בשם התוספתא דב"ב פ' המוכר פירות וביאר בהדיא דבעינן שיסתלק לגמרי ויזכה להלוקח במעמד"ג ע"ש אמנם הביא התוספתא ספ"ק דע"ז דארבעה אבקין הן אבק ריבית לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חבירו מפני אבק ריבית ונדחק מאד בכוונתו. ולפענ"ד דשם הכוונה דהיינו שראובן הלוה לשמעון עד"מ מנה לשלשים יום ע"ד היתר או בלי ריבית ובתוך משך השלשים יום הלוה א"צ לאותו מעות נותן המנה לחבירו דהיינו ללוי ולוי נושא ונותן במעות ונותן לראובן הריבית והרי לוי לא לוה מראובן ולא בא ריבית מיד הלוה למלוה כ"א מיד אחר שלא לוה ממנו כ"א משמעון ואם לא יפרע שמעון חייב לשלם לראובן ואם כן לא בא מיד הלוה למלוה רק מיד אחר ואפילו הכי אסור דנראה כעין ריבית ולזה קראו אבק ריבית וז"ב ופשוט. ולכאורה רציתי לומר כיון דלוי משועבד מדר"נ למלוה ראשון אם כן הוה כאלו לוה מראובן ובא ריבית מיד לוה למלוה אבל זה אינו דבאמת כל שיש לשמעון לשלם לא משתעבד מדר"נ ואם כן שוב אינו רק אבק ריבית ובאמת שבכל הפוסקים לא ראיתי מוזכר הך תוספתא רק תוספתא דפרק המוכר פירות וזה מובא בירושלמי פרק איזהו נשך וממנו לקחו כל הפוסקים ואינו ענין למה שמבואר פ"ק דע"ז בתוספתא הנ"ל ודוק היטב: