שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ה׳ (ו׳)

אך נראה דבאמת התוס' ישנים בכתובות שם הקשו דלאחר הלעיסה נתקלקל ולא שייך לחייבו משום תרומה וכמו בסך בשמן של תרומה וכתבו דשם כבר נתקלקל השמן אבל הכא לא נגמרה כל הנאתו בלעיסה ולפ"ז לענין המיתה אינו בא בעת הלעיסה כל הנאה אבל החיוב של התשלומין כבר נגמר בעת הלעיסה וא"כ לא בא בבת אחת אמנם אכתי קשה כיון דיכול לאהדורי עדיין לא בא חיוב התשלומין. אך נראה דזה אינו דדוקא בתחב לו חברו הוא דאמרינן דכל שיכול לאהדורי אינו מחייב דאמאי נחייבו הא לא רצה לאכול וחבירו תחב לו וכל שמהדר מה עביד אבל כל שלעסו ברצונו חייב אף שיכול לאהדורי דאטו לא קלקל לי ובפרט בתרומה דודאי קלקל התרומה עד שס"ד של התוס' דלפטור ממיתה ועכ"פ דמים ודאי חייב וא"ל דנוקי כשתחב לי חבירו דא"כ היינו הך דמוקי בש"ס ודוק היטב. והנה התוס' הקשו דלוקי כגון שתחב לו מרצונו וההפלאה שם הקשה דאף בתחב לו חבירו באונס מכל מקום כל דהבליעה הי' ברצון שפיר נתחייב מיתה דאף בלא אפשר וקמכוין אסור כדאמרו בפסחים דף כ"ה וה"ה בזה ועל ממון אי אפשר לחייבו דיכול לומר שברצון בלעו וקלב"מ.