שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ה׳

נשאלתי מחכם אחד בהא דאמרו בכתובות דף ל' ע"ב ולאביי פטור והאמר ר"ח הגונב חלבו וכו' הכא נמי בעידנא דאגבהה קניא מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל לי' והקשה לפי מה דאמרו בב"ק דף ס"ה דהגוזל חבית שוה זוזא תברה או שתייה משלם ד' וא"כ נ"מ כגון דהוקר אח"כ וא"כ היה מתחייב לשלם כשעת היוקר וא"כ נ"מ דהמיתה פוטר ואמר לי ששמע קושיא זו בוועד חכמים. והנה בראשית ההשקפה השבתי לו דלפמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ג דלרב ס"ל דכיון דעל שעת הגבהה לא שייך קלב"מ יש לו לחייבו אכל מה שיעשה אח"כ אע"ג דההוא שעתא קלב"מ וא"כ ה"ה כאן. אך באמת נתיישבתי בדבר דזה דוקא מה שנתחייב בשעת הגזילה שיפטר ע"י דהוה אח"כ קלב"מ זה לא אמרינן לרב אבל שיתחייב עי"ז במה שלא נתחייב רק בשעת שבירה או שתיה זה אין סברא דכיון דעיקר חיובו בא בשעה שנתחייב המיתה והמיתה פוטרו ועיין ב"ק דף ס"ה דגם רב ס"ל הך דרבה. ולכאורה רציתי לומר דמשעת גניבה עד שעת אכילה הוה זמן קצר ולא שייך שיתייקר ורק דמשכחת לה שהוקרה משעת העמדה בדין ותברה או שתייה משלם כשעת העמדה בדין ועיין בסי' שנ"ד. ולפ"ז היה נראה לי לחלק דדוקא מיתת ב"ד דלא נתחייב רק משעת העמדה בדין א"כ המיתה והתשלומין באין כאחד משא"כ במיתה בידי שמים לרנבה"ק דמשעת אכילה נתחייב בידי שמים דקמי שמיא גליא א"כ מה שיתחיב אח"כ בשעת העמדה בדין התשלומין לא יפטרנו המיתה דקודם וכמו מי שנתחייב מיתה ויוצא להרג ושבר את הכלים מיהו בפשיטות ל"ק דעדיין יקשה משעה דלעסי' קניא ומיתה לא נתחייב עד שעת בליעה וא"כ לא באו כאחד ונצטרך לאוקמא כשינויא דש"ס וא"כ שפיר מקשה הש"ס ודוק