שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ז (ג׳)

והנה מעלת"כ האריך בדבר וכמעט שביאר כל הענינים ואני אקצר בפלס כל שהוא מקור הדברים ממשנה פ"ה דמקוואות מעיין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו ה"ה כמקוה חזר והמשיכו וכו' ופירש הר"ש שאין מי הבריכה מחוברים למים ה"ה כמקוה ופירש הב"י שהם פירשו דמיירי בבריכה של מי גשמים ואם לא נפסק יש לו כל דין מעיין דמטהר בזוחלין ובכ"ש ואם היתה ריקנית כתב ב"י דצ"ע דאפשר דאפילו בנפסק יש לו דין מעיין וע"ז האריך מעלתו דמנא ליה להב"י דמיירי בבריכה של מי גשמים. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דמזה ראיה למ"ש המהרי"ק שורש קט"ו וקנ"ו דכל דהבריכה היתה ריקנית ונתמלאה מהמעיין אע"פ שהפסיק המעיין דין מעיין עליו ואף שהש"ך סי' ר"א ס"ק ל' חולק על המהרי"ק מ"מ לפענ"ד המעיין בא"ז שנדפס מחדש בזיטאמיר בהלכות נדות אות ט"ו משמע דס"ל כמהרי"ק ודלא כהש"ך וע"ש היטב ואם כן אתי שפיר. אמנם דהרמב"ם מפרש דמיירי בריקנית אך אם יוצא מצד אחר הוה מעיין ואם אינו יוצא הוה לה דין מקוה. והנה בנ"ד בין להרמב"ם ובין לשיטת הר"ש דין מעיין יש לה כיון דמי החפירה זוחל תמיד לחוץ דין מעיין יש לה ואף דנפתח הדלת להחליף המים נפסק הזחילה לחוץ מ"מ בעת שנסגר הדלת וחזר וזוחל לחוץ חזרה לדין מעיין. ומ"ש מעלתו דלשיטת הר"ש כיון דהרחיב החפירה ע"כ דדין מקוה יש לה ונפסל לטבול בה כיון דזוחל לחוץ ומקוה אינה מטהרה אלא באשבורן ומדמי לה למעיין שמשוך כנדל דמקום שנתרחב אינו מטהר אלא באשבורן לא הבינותי דשם המעיין בעצמו נתרחב וכאן המעיין הוא כמות שהוא רק שיורד לחפירה ומה בכך שהחפירה נתרחב. והנה מעלתו הביא דברי ספר של הגאון מוהר"ח אבד"ק צאנז שכתב באות ה' וז"ל אפילו היה זוחל לתוך בור או מערה ועומד בתוכה ואינו יוצא לחוץ מהמערה והבור נקרא זוחל בשעת זחילה לתוכה ומעלתו דחה דבריו והביא ראיות לזה שאינן מוכרעות כ"כ. אמנם לפענ"ד הדבר מבואר בש"ך סי' קי"ב דאם הי' כאן גומא ונתמלא מגשמים אעפ"י שנזחל לתוכה מבין ההרים כיון שעכשיו הם באשבורן ומוכנים ועומדים בהגומא מותר לטבול בתוכה וה"ה כמקוה. הנה מבואר דאף שהיו נזחלים מתחלה כיון שבאו להמקוה והם באשבורן מותר לטבול בתוכה והוא כתב שנקרא זוחל ואין לומר דמיירי בשעת זחילה דוקא אבל לא אח"כ כשנכנס לבור דא"כ זה דברי המהרי"ק שורש קט"ו הנ"ל והש"ך חולק עליו בסי' ל' ואני הבאתי ראיה מהך דר"ש פ"ז דמקוואות דהטבילו בה יורה הר"ז טמאה מפני שהמים מקלחים ופירש הר"ש שנעשו שאובין וקשה למה לא פירש מפני שהמים מקלחין והוה זוחלין וזוחלין פסולין למקוה וע"כ כיון שאחר שבאו למקוה אינם זוחלין רק בעת שבאו למקוה ולמקוה היה מקלח לא אכפת לן וא"כ מבואר הדין דאף שבאו בזחילה מ"מ כיון שבאו למקוה ה"ה כמקוה וזה ברור. ועכ"פ מבואר הדין דדין מעיין יש להם.