ומן האמור נראה דמ"ש הרמ"א בסי' ק"ב ס"ד דטעם בטל אף דהוה דבר שיש לו מתירין וכלם תפסו עליו בזה ועיין ט"ז וש"ך שם. ולפענ"ד תלוי בשני הטעמים של דבר שיש לו מתירין דלפי טעמו של הר"ן משום דהו"ל מין במינו א"כ גם בטעם לא בטל אבל לפי הטעם של כל הפוסקים ובפרט הרמ"א דלא הזכיר כלל טעמו של הר"ן בת"ח רק משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ כל שאין בו רק הטעם בלבד א"כ פשיטא דבטל בששים דכל שאין הטעם נרגש שוב לא אכל האיסור כלל וכבר נתבטל במציאות.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.